הפרדה מגדרית

"בלי התחשבות, בלי בושה, בלי חרטה
חומה סביבי הקימו גבוהה ועבתה
מעולם לא שמעתי את הבנאים, אף לא צליל מקולם.
בלי משים חסמו בפניי את העולם"
קונסטנדינוס קוואפיס, מיוונית יורם ברונובסקי

gender-seperationבשנים האחרונות, כמעט בלי משים, אנחנו נתקלים ביותר ויותר חומות וגדרות במרחב הציבורי שלנו. חלקן גלוי וחלקן סמוי מהעין, אולם החומות האלה הן חומות של הפרדה בין המינים – הפרדה מגדרית.    לא עוד מרחב ציבורי פתוח וחופשי לגברים ונשים כאחד, אלא חלוקה של המרחב באופן לא שווה בין המינים שכל תכליתה דחיקת הנשים הצידה, צמצומן והעלמתן.

פלגים קיצוניים ביותר בתוך הציבור החרדי, שלתפיסתם אין לנשים דריסת רגל במרחב הציבורי הגברי, ומקומן במרחב הפרטי בד' אמות של ביתן, מצליחים, בניגוד לחוק ובשל אזלת ידן של הרשויות הנכנעות להם, לכפות יותר ויותר הפרדה, לעתים תוך כפייה ואלימות פיסית,  ולהצר צעדיהן של נשים במקומות ממקומות שונים.
בין אם זה קו תחבורה ציבורית לצפת, או תור למרפאת קופת חולים בירושלים, בין אם זה אירוע או כינוס של גוף ציבורי או ממשלתי, או שמא כניסה לחנות מכולת, או אפילו רחוב שתנועתו חולקה לגברים ונשים לחוד – ההפרדה מחלחלת אט אט לחיינו, למרחב המשותף שלנו.  אם נמשיך להסכים לה בשתיקה, אם לא נעמוד עם היד על הדופק ונלחם בה נמצא את עצמנו יום אחד תוהים – איך חסמו בפנינו את העולם.

המרכז הרפורמי לדת ומדינה אשר חרט על דגלו את ערכי השוויון והחופש עוקב כבר למעלה מעשור אחר תופעות של הפרדה מגדרית במרחב הציבורי בישראל ונמצא בחזית המאבק בתופעות אלו. במשך השנים תיעד המרכז עוד ועוד מקרים פסולים של הפרדה. כתב ושלח עשרות פניות ותלונות למשרדי ממשלה לחברות פרטיות וגורמים רלוונטיים ואף עתר לבג"ץ בנושא.  לצד כל זאת, פועל המרכז על מנת ליצור מדיניות ממשלתית מכוונת בנושא שתקבע קריטריונים ברורים להבטיח את המרחב הציבורי הפתוח בישראל.

התפתחויות אחרונות

הדרת נשים בקופות החולים

לפני חודשיים נכנסה ליהי אבידן למרפאת קופת חולים מכבי ברחוב כהנמן בבני ברק. בעודה ממתינה לרופא, ניגשה אליה אחת מהעובדות במרפאה, הושיטה לה חלוק וביקשה ממנה ללבוש אותו. גב' אבידן שאלה אם היא צריכה ללבוש את החלוק לצורך הבדיקה שהיא צפויה לעבור, אולם עובדת המרפאה השיבה שעליה ללבוש את החלוק מטעמי צניעות. גב' אבידן סירבה, אולם עובדת המרפאה לא הרפתה, והמשיכה להתווכח עם הגב' אבידן דקות ארוכות, וציינה כי עליה לכבד את אורחות חייהם של התושבים בבני ברק כפי שהייתה מכבדת בכנסייה ברומא. הגב' אבידן ציינה שהיא נמצאת במקום ציבורי ואין כל סיבה שתעטה על עצמה חלוק, אולם הויכוח נמשך עד אשר הגב' אבידן נקראה להיכנס לחדר הרופא.

כעבור חודשיים ניגשה לאותה המרפאה גב' מיכל עדן-צפרירי, המצוי בסוף הריונה, לצורך ביצוע בדיקת אולטראסאונד, שכן במרפאה אליה היא הולכת בדרך כלל לא היו תורים פנויים. בכניסה לקופה, מלמל השומר כמה מלים לא ברורות לעברה והצביע על ערימת חלוקים שעמדה בכניסה ועל השלט שתמונתו מצורפת, המבקש מהמבוטחים להגיע בלבוש צנוע. הגב' עדן-צפרירי סירבה לעטות על עצמה חלוק. השומר אפשר לה בכל זאת להיכנס לקופה.

כבר לאחר המקרה הראשון פנינו למנכ"ל הקופה למשרד הבריאות וליועמ"ש, אולם נראה שבקופת חולים מכבי לא הפנימו את חוזר משרד הבריאות מיום 11.5.14, בו נאמר "על קופת החולים להסיר כל שילוט שיש בו קריאה/ הכוונה/ דרישה ללבוש "צנוע" בסניפי הקופה, ובכלל זה עליה להדריך את הצוות העובדים כי אין להציב דרישה כזאת או להעיר למבקרים/ות על לבושם."

אין זה מתפקידה של קופת חולים מכבי לחנך את המטופלים בנוגע לנימוסים והליכות, בוודאי לא בכל הנוגע לאופן בו הם בחרו להתלבש. אין זה עניינו של איש – לא של עובדי הקופה ולא של מטופלים אחרים – כיצד מתלבש מטופל בבואו לקבל שירות רפואי – וחל איסור להעיר לו על כך.

 הוצאנו פניה נוספת. נמשיך לעקוב ולעדכן

קווי הפרדה הדור הבא 

מה עושים אם כבר אי אפשר להפוך קו אוטובוס ל-"קו מהדרין"?

פשוט לא עוברים יותר בתחנות "בעייתיות" בהן עלולות לעלות נשים שתסרבנה לשבת מאחור.
כך קרה בקו אוטובוס של חברת דן מפתח תקווה לבני-ברק. כל תחנות העצירה באוניברסיטת בר-אילן בוטלו, וחברת דן אפילו מצהירה שהן בוטלו בעקבות לחץ חרדי. הבוקר

הוצאנו פניה למשרד התחבורה להפסיק את הקרקס הזה:
לקריאת כתבה בנושא:

מפגש עם נהגי סופרבוס

בעת האחרונה ערכנו מפגש עם נהגי סופרבוס באזור בית שמש. דברנו עם הנהגים והבהרנו להם
שעם כל הקושי שבדבר, עליהם ורק עליהם מוטל האחריות להגן על הנשים, ולכן הם חייבים להתערב בכל ויכוח כדי לוודא שנשים תוכלנה לשבת היכן שהן רוצות. אמרנו להם שאם הם יתערבו, נצליח לעקור מהשורש את התופעה. מספיק שיעירו פעם אחת, בפעם השנייה יאיימו שיזמינו משטרה, ובפעם השלישית אכן תגיע משטרה כדי שאותו נוסע לא יטריד נשים יותר. אמרנו להם שיש הנחיות ברורות של משרד התחבורה, והשאלה היא שאלה של יישום שלהן.

נהג אחד סיפר שהוא קיבל הנחייה לא להתערב בויכוחים בין נוסעים. אחר אמר שהוא עדיין קורא לקו 11 "קו מהדרין", וכולם עדיין מצפים בו מנשים לשבת מאחור. שלישי אמר שבכל פעם הוא נתקל בחרדים שצועקים על נשים ואפילו על ילדות לשבת מאחור והוא לא יכול לשנות את זה.

בשיחה גם שמענו את הקול של הנהגים. הם עובדים במשמרות ארוכות של 10-12 שעות, ונוסף על היותם נהגים הם משמשים גם כגובי כספים ושוטרים לעת מצוא. לא פעם, הם נאלצים לנהל ויכוחים עם נוסעים על וכל ויכוח כזה בא על חשבון הזמן שלהם – על חשבון הפסקת שירותים, על חשבון הפסקת הקפה. לכן אין פלא שהם מנסים להימנע מויכוח עם נוסעים על מקומות ישיבה של נשים. אמרנו להם שדווקא משום כך חשובה השיחה איתנו, כדי שנושא הדרת נשים יעלה לראש סדר העדיפויות שלהם ושזה לא פחות חשוב מלגבות כסף עבור כרטיס הנסיעה.

נמשיך להיפגש עם קבוצות נוספות של נהגים ואולי אף נצטרף אליהם לנסיעות משותפות.

סוף להפרדה?

בשנת 97' החל פיילוט של כמה חברות אוטובוסים להפעלת קווי אוטובוס מופרדים לגברים ונשים לבקשת זרמים קיצוניים בציבור החרדי, מאז נשטפה המדינה בגלים של הפרדה בקווי אוטובוס, בקופות חולים, בהופעות ובטקסים ואף ברחובות עירנו. ההפרדה שכל כלה הדרת נשים פלשה ברגל גסה למרחב הציבורי של כלנו…

אחרי שנים של מאבק משפטי וציבורי עיקש – אנחנו יכולים לבשר לכם כי מבדיקות שערכנו בעת האחרונה חלה ירידה משמעותית בהיקף התופעה. הנהגים בקווי האוטובוס מתודרכים וערים לנושא, קופות החולים המופרדות החלו לקבל גם מטופלי בני המין השני, המודעות לנושא עלתה וגם בקרב הנשים החרדיות.

האם התופעה נעלמה לחלוטין? לא. אבל השלמנו שלב חשוב במאבק נגדה ואנחנו בדרך לשם.

נשות הכותל

התנועה הרפורמית מברכת על קיום תפילת ראש החודש ללא הפרעות וגילויי אלימות. זוהי הוכחה נוספת שניתן להפוך את הכותל למקום כל הקהילות והחוגים ביהדות זמננו חשים בנוח ובבית. אנו קוראים לממשלת ישראל לבוא בדין ודברים עם נשות הכותל ועם התנועות הלא אורתודוכסיות ובסיוע הסוכנות היהודית על מנת לקבוע הסדרים לתפילות שוויוניות ומנייני נשים ברחבת הכותל. התנועה הרפורמית בארץ ובתפוצות תמשיך לעמוד על כך שהחוק הישראלי לא ימנע מאף יהודי להתפלל בכותל כדרכו וכצו אמונתו.

תובענה ייצוגית נגד תחנת הרדיו "קול ברמה" על הדרת נשים 

היום (ג', 28.8.12)  הוגשה תובענה ייצוגית תקדימית כנגד תחנת הרדיו קול ברמה על ידי עמותת "קולך", הפועלת למען שוויון זכויות לנשים ולהעצמת נשים דתיות וחרדיות. בתובענה הייצוגית  שהוגשה באמצעות עו"ד אורלי ארז-לחובסקי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, עו"ד אסף פינק ונעמי מה-נעים ממשרד עו"ד יעקב פינק, נטען כי מאז שזכתה בזיכיון לשידורי רדיו והחלה להפעיל את תחנת הרדיו קול ברמה בשנת 2009, נוקטת המשיבה מדיניות בלתי חוקית בעליל, על פיה קולן של נשים נעלם/נאלם כליל משדורי התחנה.  התחנה מסרבת להעלות נשים לשידור כמראיינות ואף כמרואיינות. התחנה מסרבת להעלות נשים לשידור בכל נושא, בין אם מדובר בעניין ובידיעה חדשותית ובין אם מדובר בהבעת דעה או בהעלאת שאלה כלשהי. הסירוב קיים בין אם מדובר בנושאת תפקיד או בעלת מקצוע ומומחיות ובין אם מדובר במאזינה שמבקשת להביע עמדה על ענייני דיומא, או להגיב על דברים שנאמרו בשידור הנוגעים לה. הנשים הרוצות להגיב לשידורים נאלצות להסתפק במערכת IVR  (Interactive Voice Response) – מערכת מענה קולי בה הן יכולות להשאיר הודעה, אך אינן יכולות להשמיע את קולן מעל גלי האתר.

עם הגשת התביעה אמרה עו"ד אורלי ארז לחובסקי מן המרכז הרפורמי לדת ומדינה : "מאז החלה לפעול מדירה תחנת הרדיו קול ברמה נשים משידוריה, באופן מפלה, הפוגע בכבודן של נשים ובזכותן לחופש ביטוי. בכך פועלת התחנה בניגוד לחוק איסור הפליה, ועל בסיס הפרת חוק זה הוגשה התביעה היצוגית. התביעה זועקת את זעקתן של הנשים החרדיות המושתקות, אשר זכאיות להשמיע את קולן מעל גלי האתר של תחנת רדיו שקיבלה זיכיון מהמדינה."  והוסיף עו"ד אסף פינק ממשרד עו"ד יעקב פינק המתמחה בהגשת תובענות ייצוגיות: "הגיע הזמן שחברות המפרות את החוק בייחוד בתחומים של אפליה ידעו כי הן אינן חסינות, וכי הציבור דורש פיצוי על הפגיעה בו"

מארגון "קולך" נמסר :"כנשים דתיות איננו רואות כל קשר בין אי השמעת קולן של נשים ברדיו להלכה. העובדה שבשם ההלכה נשים מודרות מהמרחב הציבורי היא דבר המנוגד לערך של כבוד הבריות ולתפיסה שנשים כגברים נבראו בצלם אלוהים. לא ניתן להשלים עם סילוף התורה וההלכה לצורך השתקת קולן של נשים"

קו חם נגד הדרת נשים בצבא

wemen-in-IDFקהילת כל הנשמה והמרכז הרפורמי לדת ומדינה השיקו "קו חם" לדיווח על מקרים של הדרת נשים בצה"ל, שמטרתו העיקרית היא להילחם בתופעה של דחיקת הנשים בעקבות דרישות של חיילים דתיים או חרדים. הקו nופעל ע"י מתנדבות ומתנדבים, בשעות הערב בימי חול, ובמשך כל היום בסופי שבוע. קיומו יפורסם בבסיסי צה"ל ובערוצים נוספים הרלוונטים לחיילות ולחיילים.

סיור הפרדה בבית שמש

ביום שני ה- 30.7.2012 ביקרו נציגי המרכז הרפורמי לדת ומדינה יחד עם "נשות המאבק" בבית שמש בסיור עיתונאים תחת הכותרתמה באמת קורה בבית שמש?

הרשמים היו קשים. המשתתפים בסיור סיפרו כי הם ראו מראות מזעזעים של הדרת נשים בשכונות וברחובות וראו כיצד נשים מושפלות דרך שגרה. הביקור נתן למשתתפים כוח להמשיך ולהאבק בשלטים המכוערים ולסייע לנשים בתלונות לבתי המשפט עד שתיעקרנה התופעות האלה מהעיר בית שמש ומהארץ כולה

מצורפים דברים שכתבה יולי גורן, דוברת התנועה והמרכז בעקבות הסיור:
מן הסתם גם אני הייתי בסיור…(בכל זאת סיור עיתונאים), ואני מודה שהחוויה הייתה מטלטלת ומבלבלת : מצד אחד- נערה הייתי וגם זקנתי ואני לא זוכרת מתי בחיי שאלתי את עצמי (מתוך פחד!!!)…  האם לרדת מהאוטובוס (בארצי שלי!!!) ומצד שני הייתי מוקפת בנשות בית שמש האמיצות, חסרות הפחד (עליסה כל הזמן חזרה ואמרה "אני פשוט לא מפחדת מהם"!!) הנאבקות יום יום על דמותה של עירן ומדינתנו. הגאווה שחשתי כחלק מארגון העוטף את הנשים הללו ועוזר להן לממש את המאבק בכל הדרכים האפשריות (ציבוריות ומשפטיות) השאיר אותי (וזה לא קורה הרבה…) ללא מילים!

ומתוך הכתבה באתר ynet:
גם ב"מרכז הרפורמי לדת ומדינה" טוענים שהעיירה לא מקיימת את חובתה להסיר את השלטים – ותלונות התושבים למשטרה נסגרות באופן מיידי. לאחרונה שלחה עורכת הדין אורלי ארז לחובסקי מ"המרכז הרפורמי לדת ומדינה" מכתב לראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול, וליועץ המשפטי של העירייה, מיקי גסטוירט, בנושא הסרת שלטי הצניעות מקירות העיר. במכתב טענה לחובסקי שברחבי העיר, בשכונות החרדיות ובסמוך אליהם, תועדו לאחרונה שלטי ענק שמורים לנשים להגיע למקום לפי ההוראות שנקבעו על-ידי הרבנים הקיצוניים והינם "דוקרים ופוצעים את עינה של כל הרואה אותם", כלשונה.

לכתבה המלאה לחצו כאן

פוגעים בחברות המעניקות שירות ציבורי באופן מפלה דרך הכיס

המרכז מעניק סיוע משפטי לנשים שהופלו ומעודד אותן להגיש תביעות קטנות כנגד גופים המעניקים שירות ציבורי הנוקטים באפליה, כגון חברות אוטובוסים, חברות קדישא ועוד. דרך הכיס ילמדו חברות אלה לא להפלות נשים.
מתוך 8 תביעות שהוגשו לבתי המשפט לתביעות קטנות 5 תביעות כבר התקבלו ובזמן הקרוב צפוי דיון בשלוש התביעות הנוספות.
לקריאת פסקי הדין בשלוש תביעות שהתקבלו:

חנה פסטרנק, אפליה על קו אוטובוס

רוזי דוידיאן, אפליה בבית עלמין

אריאלה ודון מרסדן, אפליה של נערה על קו אוטובס בבית שמש

בקרוב דיונים בתביעות נוספות.

נשים אשר חוו הפליה בכל מקום אשר מעניק שירות לציבור מוזמנות לפנות למרכז הרפורמי לדת ומדינה לקבלת סיוע.

פסיקת בית המשפט העליון

לאחר ארבע שנות הידיינות פרסם בית המשפט העליון את פסק דינם של השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ודנציגר בעניין "קווי המהדרין" וההפרדה המגדרית בקווי התחבורה הציבורית. בפסק הדין קבעו השופטים פה אחד כי הסדר "קווי מהדרין" שהונהג על ידי חברות התחבורה הציבורית בלחצם של ארגונים חרדיים  ובאישור משרד התחבורה אינו חוקי ובטל, בהיותו בלתי שוויוני ופוגע בכבודן של נשים.
מדובר בהחלטה תקדימית בה נקבע לראשונה כי הפרדה מגדרית כפויה במקום המעניק שירות ציבורי הינה בלתי חוקית.
פסק הדין ניתן בעתירתו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה, אשר ייצג בעתירה גם קבוצת נשים, חלקן אורתודוכסיות, אשר יצאה כנגד הסדרי ההפרדה.

לקריאת פסק הדין לחצו כאן

הישגי המרכז

  • פעילות ענפה למניעת הפרדה בקווי תחבורה ציבורית בישראל שהתסיימה לאחרונה עם מתן פסק הדין בעתירה שהגיש המרכז ולפיו הסדר זה איננו חוקי ובטל. זאת ועוד, המרכז אינו נח על זרי הדפנה. הוא החל בפרויקט "תופסות מקום" בו מתנדבות עולות על קווי האוטובוסים שקיים בהם חשש להפרדה, בודק האם זכויות הנוסעים נשמרות וגורם לשינוי בשטח על-ידי עידוד נשים חרדיות לשבת היכן שהן רוצות.
  • ניצחון בשורה של תביעות קטנות כנגד חברות האוטובים המפלות. השינוי מחלחל לשטח וחברות האוטובוסים מקפידות יותר ויותר למנוע הפרדה ומתדרכות בעניין את הנהגים.
  • בשורה של מקרים בהם התקבלו תלונות על מקרים של הפרדה מגדרית בעקבות פניות של המרכז חזרו בהם הגורמים מכוונה זו או הכחישו את כוונתם. למשל תחנות לחלוקת ערכות מגן בערים חרדיות בהן ערכו הפרדה בתורים בין גברים לנשים או הענקת סיוע כלכלי לחרדים הלומדים לומודים אקדמאיים בתנאי שילמדו במסגרת עם הפרדה – במקרים אלה חזרו בהם הגורמים ממדיניות ההפרדה המפלה.
  • המרכז הרפורמי לדת ומדינה היה שותף פעיל ומרכז בצוות הבינמשרדי ברשות לימוד לבנת שהוציא מספר המלצות חשובות. בין השאר, בהמלצתו הוציא המשרד לשירותי דת חוזר מנכל האוסר על הפרדה בבתי עלמין.
  • הוצאת שני דו"חות חלוציים:  "מודרות למהדרין: הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי בישראל 1", ו- "מודרות למהדרין: הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי בישראל 2" הסוקרים את תופעות ההפרדה המגדרית בישראל, על השלכותיהן המשפטיות והחברתיות ומציעים למקבלי ההחלטות מדיניות ברורה בנושא.

חומר קריאה נוסף

ראו מאמר מרתק על הרקע ההלכתי של ההפרדה בין גברים לנשים מאת המשפטנית נויה רימלט, פה.