עתירה מבנים יבילים

נושאים:
תגים:

בבית המשפט העליון                                                                              בג"ץ 06/_____

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

 

 

העותרות:                1. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, ע"ר 580282853

  1. התנועה המסורתית, ע"ר 580132454

 

 

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אורלי ארז-לחובסקי ו/או ניקול מאור (סנטר) ו/או עינת הורביץ ו/או רעות מיכאלי ו/או נעמי ביבי ו/או יונית שליין-בן אור ו/או שרה לואיס ו/או סאני כלב ו/או הרב גלעד קריב

 

שכתובתם לצורך המצאת כתבי בית-דין:

המרכז לפלורליזם יהודי

רחוב יפו 33, ירושלים

טל': 6256261 – 02 פקס 6256260 – 02

 

נ ג ד

 

המשיבה:                הרשות הארצית לשירותי דת – משרד ראש הממשלה

ע"י פרקליטות המדינה

רח' צלאח א-דין 29

ירושלים

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

צו על תנאי

 

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על-תנאי המופנה אל המשיבה ומורה לה ליתן טעם, מדוע לא יתוקנו התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים ולבניית מבני קבע לשנת 2006 באופן שיגשים הלכה למעשה את עקרונות השוויון והפלורליזם.

בכלל זה, מדוע לא יתוקנו התבחינים באופן הבא:

  • קביעת העדפה מתקנת לטובת הקהילות הלא אורתודוכסיות, במסגרת כל התבחינים, ולא רק במסגרת התבחינים לבניית בתי כנסת במועצות האזוריות.
  • קביעת נהלים ברורים וקריטריונים לעבודת ועדת החריגים, שנקבעה בתבחינים, באופן הנותן מענה לבעיית אפלייתן של הקהילות הלא אורתודוכסיות.
  • ביטול האפשרות של הפעלת בתי הכנסת על ידי הרשויות המקומיות או המועצות הדתיות.
  • מתן אפשרות להשלמת תקציבי בינוי מבני קבע באמצעות משאבי הקהילות ולא רק באמצעות משאבי הרשויות המקומיות.

 

צו ביניים

 

בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא צו ביניים, לפיו תימנע המשיבה מקיום כל מהלך לקידום חלוקת מבני בתי כנסת יבילים ותקציבים לבניית מבני קבע לשנת 2006 עד להכרעה בעתירה זו.

 

 

צו הביניים נדרש על מנת למנוע מצב שבו עד אשר תתברר עתירה זו, יחולקו כל המבנים היבילים והתקציבים לבניית מבני קבע לשנת 2006, באופן אשר ייתר את הסעד המבוקש בעתירה. כמו כן, נדרש צו הביניים על מנת למנוע מצב שבו יתקבלו החלטות על ידי המשיבה בדבר חלוקת המבנים היבילים או התקציבים למבני קבע, עליהן יסתמכו הרשויות המקומיות או עמותות כלשהן.

 

בקשה לדיון דחוף

 

נוכח כוונת המשיבה להמשיך בהליך מואץ להקצאת תקציבים ומבנים, נדרש דיון דחוף בעתירה. זאת על מנת לוודא כי המבנים והתקציבים לשנת 2006 יחולקו באופן שעולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון והפלורליזם,  אך מאידך לא תעוכב חלוקת המבנים והתקציבים יתר על הנדרש.

 

מבוא

 

  1. עתירה זו מעלה את סוגיית חלוקתם המפלה והבלתי שוויונית של משאבי ציבור לצורך בניית בתי כנסת. מזה כעשור מחלקת מדינת ישראל תקציבים לבניית בתי כנסת בסכומים של מאות מיליוני ₪. עד כה הופקדו כל מבני הדת היהודיים שנבנו באמצעות תקציבי ממשלה בידי קהילות, עמותות וארגונים אורתודוכסים. סכומי העתק שהשקיעה מדינת ישראל בתחום זה לא היתרגמו, ולו פעם אחת, להקמת מבנה דת אשר נמסר לשימושה של קהילה יהודית לא אורתודוכסית, כדוגמת קהילות התנועה ליהדות מתקדמת וקהילות התנועה המסורתית. מבט חטוף אחד במקלטים, באולמות ההתעמלות, במועדוני גיל הזהב ובמתנ"סים, בהם מתפללות רבות מקהילות התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה המסורתית – די בו על מנת ללמד על המדיניות המפלה בה נקטה המדינה במשך שנים רבות.

 

  1. בשנת 2005 נפל דבר. לראשונה, נקבע בתבחינים לחלוקת מבנים יבילים של משרד השיכון כי יש להקצות את המבנים באופן שייתן מענה לכל הזרמים ביהדות. ואכן, בספטמבר 2006 נודע כי משרד השיכון מתעתד לחלק את המבנים היבילים לשנת 2005 באופן שיוקצו, בין היתר, בתי כנסת יבילים לחמש קהילות לא אורתודוכסיות.

 

  1. אולם, אם לרגע נדמה היה כי חמשת המבנים המובטחים מבשרים על מפנה במדיניות המפלה ואימוץ מדיניות מתקנת שתביא לביטול חוסר השוויון בתחום תקציבי הבינוי של בתי הכנסת, באה הרשות הארצית לשרותי דת והחזירה את הגלגל לאחור. התבחינים שנוסחו להקצאת מבנים יבילים ותקציבי בתי כנסת לשנת 2006 אינם נותנים מענה לקהילות לא אורתודוכסיות, ומבטיחים כי מה שהיה הוא שיהיה, דהיינו הנצחת האפליה בחלוקת משאבים לקהילות הלא-אורתודוכסיות.

 

  1. בית המשפט הנכבד מתבקש להשמיע קול צלול וברור בדבר חובתה של המשיבה לפעול להשגת שוויון מהותי בחלוקת משאבי הציבור, נוכח קיפוחן רב השנים של קהילות העותרות, והתנאים הפיזיים הנחותים במסגרתם הן פועלות. זאת באמצעות אימוץ כלים שיאפשרו הלכה למעשה חלוקת מבנים יבילים ותקציבי בינוי לבתי כנסת אף לקהילות לא-אורתודוכסיות, הכל כמפורט בעתירה.

 

 

 

 

הצדדים לעתירה

 

  1. העותרת 1, התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, הינה עמותה המאגדת את מוסדותיה וקהילותיה של היהדות המתקדמת (רפורמית) בישראל. התנועה פועלת במסגרת האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, הוא ארגון הגג של התנועות הארציות ליהדות מתקדמת ברחבי העולם, המאגד את הקהילות והתנועות הדתיות יהודיות הרפורמיות והליברליות בלמעלה מארבעים מדינות בעולם. לתנועה עשרים וחמש קהילות ברחבי הארץ, מוסדות חינוך, פעילות נוער, פעילות צדק חברתי וישובים ברחבי הארץ.

 

  1. העותרת 2 היא התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) והיא מאגדת ומייצגת את הקהילות והמוסדות של היהדות המסורתית בארץ. באמצעות שורה ארוכה של מפעלים חינוכיים וארבעים וחמש קהילות ברחבי הארץ, מקיימת התנועה המסורתית פעילות ענפה, המיועדת לציבור הרחב, ומשלבת בדרכה פתיחות ושוויוניות עם נאמנות למסורת היהודית ולהלכה.

 

  1. המשיבה, הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, אחראית על אספקת שרותי דת לתושבי המדינה היהודים. בין השאר, אחראית המשיבה החל משנת 2006 על פיתוח מבני הדת היהודיים.

 

הרקע העובדתי

 

  1. להלן תיפרס התשתית העובדתית לעתירה זו. תחילה, יפורט האופן המפלה בו מימנה המדינה את בנייתם של בתי כנסת מאז שנת 1995. יתוארו התבחינים שקבעה המשיבה לחלוקת מבנים יבילים ותקציבי בינוי לשנת 2006, והליקויים בתבחינים אלה, אשר משמרים את האפליה בחלוקת התקציבים. לאחר מכן, יפרסו העותרות את תמונת הקהילות המשתייכות להן, ואת התנאים הפיזיים הקשים בהן הן פועלות, שהם תולדה של האפליה ארוכת השנים שהופנתה כלפיהן. לבסוף, יפורטו הקשיים בהם נתקלו קהילות אלה בדרכן להשגת קרקע ותקציב לבניית בית כנסת. העותרות יטענו כי המשיבה חטאה לחובתה משנמנעה לשקול נסיבות אלה, בעת קביעת התבחינים לבניית מבני דת לשנת 2006.

 

בינוי מוסדות דת מתקציבים ממשלתיים עד לשנת 2005

 

  1. החל משנת 1995 מממנת ממשלת ישראל, בהיקף נרחב, את בנייתם של בתי כנסת. מימון הבניה נעשה עד לאחרונה באחד משני מסלולים: תקן ועדת ברודט לבניית מוסדות ציבור באזורי בניה חדשה והתקציב הייעודי לבניית מוסדות דת במגזר היהודי.

 

תקן ברודט – הקמת מבני ציבור עבור בניה חדשה

 

  1. ביום 19.6.94 החליטה הממשלה על הקמת ועדת מנכ"לים בנושא מוסדות ציבור עבור בניה חדשה, בראשות דוד ברודט. מטרת הועדה היתה לקבוע כללים ומפתחות למימון הקמת מוסדות ציבור על ידי המדינה, כדי למנוע את העמסת עלות הקמתם על רוכשי דירות וכדי למנוע אפליה בין רשויות מקומיות שונות. דו"ח הועדה הוגש ביום 28.12.94, ובו נקבעה חלוקת נטל מימון הקמתם של מוסדות ציבור בין משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות. בדו"ח נקבע כי המדינה היא שתממן את בנייתם של מרבית מוסדות הציבור ההכרחיים ביישובים חדשים או בשכונות חדשות (משנת 1995 ואילך) (בניית מבנים על פי דו"ח ברודט תכונה להלן "תקן ברודט").

 

  1. הקמת מבני ציבור (ובהם גם מבני דת) על פי תקן ברודט נעשית על דרך של הקצאת כספים על ידי משרד השיכון לרשויות המקומיות בהתאם למספר התחלות הבניה ביישוב, המדווח מדי שנה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כך, קובע תקן ברודט לגבי בתי כנסת, כי עבור כל 4,000 התחלות בנייה יממן משרד השיכון את בנייתם של שני בתי כנסת, האחד גדול (בשטח 250 מ"ר) והשני קטן יותר (בשטח 150 מ"ר). בכל הנוגע להקמת בתי כנסת, הרשויות המקומיות הן האחראיות להקצאת תקציב הבינוי (והקרקע המיועדת לבנייה) לעמותות ותאגידים שונים המבקשים להקים בתי כנסת באזורי בניה חדשים. ההקצאה צריכה להיעשות על פי "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" של משרד הפנים (להלן: "נוהל הקצאת קרקעות").

 

  1. מנתונים שקיבל המרכז לפלורליזם יהודי, שהוא הזרוע הציבורית והמשפטית של העותרת 1, בתשובה לבקשת מידע בעניין תקציבי ברודט, עולה כי בשנים 2000-2004 העמיד משרד השיכון לטובת הרשויות המקומיות 100 מליון ש"ח לשם בנייתם של מקוואות ובתי כנסת במסגרת תקן ברודט. עוד קודם לכן הוקצה סכום בהיקף של עשרות מליוני ש"ח למטרה זו בשנים 1995-2000. ממכתב משרד השיכון בעניין מיום 22.7.04, עולה כי על פי החלטת ממשלה מספטמבר 2003, תקציב תקן ברודט צומצם, ובשל מגבלות תקציב, בשנת 2004 לא ניתנו זכאויות חדשות. ואכן, ממידע שנמסר לנו על ידי משרד השיכון, עולה כי בעוד שבתכנית העבודה לשנת 2004 נכללו 45 זכאויות לבתי כנסת, בשנת 2005 נכללו רק 14 זכאויות לבניית בתי כנסת בכל רחבי הארץ.

מכתב משרד השיכון מיום 22.7.04 מצ"ב כנספח א'  לעתירה זו.

תכנית העבודה של תקציבי ברודט לשנת 2004 מצורפת כנספח ב' לעתירה זו.

תכנית העבודה של תקציבי ברודט לשנת 2005 מצורפת כנספח ג' לעתירה זו.

 

  1. כל תקציבי דו"ח ברודט לבינוי מוסדות דת יהודיים הוקצו על ידי הרשויות המקומיות לטובת קהילות, עמותות וארגונים אורתודוכסים. כפי שיפורט להלן, בקשותיהן של קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות ליהנות מתקציבי התקן לא זכו עד כה למענה חיובי, למרות המצוקה הפיזית בה מצויות רבות מהקהילות, ולמרות שהן משרתות מספר גדל והולך של משפחות.

 

 

התקציב הייעודי לבניית מוסדות דת יהודיים

 

  1. עד פירוק המשרד לענייני דתות חולק תקציב זה על ידי ועדה בין משרדית למבני דת, המשותפת למשרד השיכון, משרד הפנים והמשרד לענייני דתות ואשר תפקידה היה להחליט על חלוקת הכספים להקמה ושיפוץ של מבני דת ביישובים קיימים, וכן השלמת בניית מבני דת מעבר לתקן ברודט בישובים חדשים. משרדי השיכון והפנים היו מעבירים את תקציב מבני הדת שברשותם לועדה, שישבה במשרד הדתות, ומשרד הדתות היה אחראי על פעולת הועדה וחלוקת הכספים בהתאם להחלטותיה. ועדה זו חילקה את תקציביה הן לרשויות המקומיות והן ישירות לקהילות ועמותות.

 

  1. בדומה לנזכר לעיל ביחס לתקציבי תקן ברודט, כל מבני הדת אשר בנייתם תוקצבה מתקציבי הוועדה לאורך כל השנים משרתים קהלים אורתודוכסים.

 

  1. עם פירוק המשרד לענייני דתות בסוף שנת 2003, הועבר תקציב הוועדה הבין משרדית לאחריותו הבלעדית של משרד השיכון. בשנת 2004 אמור היה משרד השיכון להעמיד תקציבים בסך 35 מליון ₪ לטובת בניית מבני דת יהודיים (ו-40 מליון ₪ נוספים בהרשאת התחייבות). ואולם, בהעדר תבחינים ברורים לחלוקתם, הוקפאו בשנת 2004 תקציבים אלו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה.

 

חלוקת מבנים יבילים לשנת 2005 על ידי משרד השיכון

 

  1. בשנת 2005, דומה היה כי בא מזור לאפלייתן המתמשכת של הקהילות הלא אורתודוכסיות, במסגרת מדיניותו החדשה של משרד השיכון בתחום בינוי מוסדות דת.

 

  1. ראשיתה של המדיניות החדשה בפנייתה של יו"ר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל לשר הבינוי והשיכון הנכנס ביום 4.1.05. בפנייה נקרא השר לתקן את העוול והקיפוח המתמשכים כלפי קהילות לא אורתודוכסיות בכל הנוגע להקצאת מבני דת.

מכתב יו"ר העותרת 1 מצ"ב כנספח ד' לעתירה זו.

 

  1. ביום 31.1.05 השיבה הגב' חמדה דהן, ממונה פיתוח מבני דת במשרד השיכון, כי בימים אלה עמל משרד השיכון על גיבוש תבחינים לחלוקת התקציב לבניית בתי כנסת.

מכתב הגב' דהן מיום 31.1.05 מצ"ב כנספח ה' לעתירה זו.

 

  1. ביום 19.5.05 פנה עו"ד הרב גלעד קריב, מטעם העותרת 1, אל מנכ"ל משרד השיכון במכתב, אליו צורפה טבלה שפירטה את מצבן של שמונה קהילות התנועה, המצויות במצוקה פיזית.

מכתבו של הרב קריב מיום 19.5.05 מצ"ב כנספח ו' לעתירה זו.

 

 

  1. בחודש יוני 2005 פורסם חוזר מנכ"ל משרד השיכון. בחוזר צוין כי בשנת 2005 החליט משרד השיכון כי תקציב פיתוח מבני דת ייועד לבניית מקוואות חדשים, שיפוץ מקוואות וכן בתי כנסת יבילים.

 

  1. בחוזר נכללו תבחינים לבתי כנסת יבילים. התבחינים קבעו כי המשרד יפעיל תקציב לבניית בתי כנסת באמצעות מכרז לבתי כנסת יבילים בכל רחבי הארץ. המבנים יוקצו לרשויות מקומיות. בתבחינים נקבעה העדפה מתקנת לאוכלוסיה האתיופית, שלבתי הכנסת שלה יוקצה 10% מהתקציב. התבחינים התייחסו באופן מפורש לצורך לתת מענה לכל הזרמים, כדלקמן:

 

"הקצאות של בתי כנסת יעשו באופן שיתן מענה למקום תפילה  בישוב לכל הזרמים, כגון: אורתודוקסים, רפורמים וכו'."

 

  1. חלוקת בתי הכנסת היבילים נקבעה על פי תבחינים של נחיצות (במסגרת מדד זה נבחן האם באזור קיים בית כנסת מנוסח התפילה המבוקש) ומצב חברתי כלכלי. עוד נקבע כי תופעל ועדת חריגים, אשר תפעל במגמה לתת מענה ככל האפשר לבעיות חריגות במיוחד, להן לא נמצא מענה במסגרת התבחינים, בגובה 10% מכלל התקציב.

התבחינים לחלוקת בתי כנסת יבילים של משרד השיכון לשנת 2005 מצ"ב כנספח ז' לעתירה זו.

 

  1. המועד האחרון להגשת בקשות נקבע ליום 31.7.05, ולאחר מכן נדחה המועד ליום 31.8.05. למשרד השיכון הוגשו חמש בקשות על ידי רשויות מקומיות בשם קהילות רפורמיות (מודיעין, זכרון יעקב, קרית טבעון, מועצה אזורית מטה יהודה, נהריה) ושתי בקשות בשם קהילות קונסרבטיביות (כפר ורדים ומודיעין).

 

  1. משהחלטת משרד השיכון בעניין בוששה מלהגיע, פנתה ביום 19.6.06 ב"כ העותרת 1 אל משרד השיכון בבקשה כי תפורסם החלטת המשרד בנוגע למקבלי המבנים היבילים לשנת 2005. בתגובה, השיב ביום 26.7.06 עו"ד בועז חורש, יועץ לשר הבינוי והשיכון, כי רשימת היישובים בהם אושרה קבלת מבנה יביל מצויה במשרד, וכי תשובות יינתנו לפונים על בסיס פרטני. ביום 31.7.06 פנתה אפוא ב"כ העותרת 1 וביקשה לקבל פרטים בנוגע לבקשותיהן של הרשויות המקומיות במודיעין, זכרון יעקב, קריית טבעון, ומטה יהודה לקבלת מבנים יבילים עבור קהילות הרפורמיות ביישובים אלה. ביום 6.8.06 השיב עו"ד חורש כי הוצא צו מניעה כנגד התקשרות משרד השיכון עם הקבלן הזוכה במכרז המבנים היבילים וכי כל עוד תלוי ועומד צו המניעה מעוכבת כל פעולה בעניין.

פניית ב"כ העותרת 1 מיום 19.6.06 מצ"ב כנספח ח' לעתירה זו.

מכתבו של עו"ד חורש מיום 26.7.06 מצ"ב כנספח ט'  לעתירה זו.

מכתבה של ב"כ העותרת 1 מיום 31.7.06 מצ"ב כנספח י'  לעתירה זו.

מכתבו של עו"ד חורש מיום 6.8.06 מצ"ב כנספח י"א  לעתירה זו.

 

  1. ביום 7.9.06 הודיע מר אריה בר, מנכ"ל משרד השיכון, לב"כ העותרת 1 כי:

"…על פי אמות המידה שפורסמו ונבחנו במשרד בתכנית העבודה לשנת 2005 שתיושם בשנת 2006 יכללו בתי הכנסת היבילים המפורטים להלן:

מודיעין – בית כנסת רפורמי.

בית כנסת קונסרבטיבי.

צור הדסה – בית כנסת רפורמי (מטה יהודה).

זכרון יעקב – בית כנסת רפורמי.

קרית טבעון – בית כנסת רפורמי.

בתי כנסת אלה קיבלו העדפה מתקנת ונכללו בתכנית."

תשובת משרד השיכון מיום 7.9.06 מצ"ב כנספח י"ב לעתירה זו.

 

  1. אף שנתקבלה הודעה כאמור בדבר זכאותן של חמש קהילות לא אורתודוכסיות לבתי כנסת יבילים, הליך ייצור המבנים הוקפא למשך תקופה ארוכה, בשל התדיינות משפטית בין משרד השיכון לקבלנים שהגישו הצעות למכרז לבניית המבנים. כך, מדיניותו הראויה של משרד השיכון טרם יצאה מן הכוח אל הפועל, ובשלב זה טרם הוצב על הקרקע ולו מבנה יביל אחד לשימושן של קהילות לא אורתודוכסיות. על פי הודעת משרד השיכון, בימים אלו נבחר זוכה במכרז המחודש לייצור המבנים, ואנו תקווה כי בכל הנוגע לתקציבי שנת 2005, תמומש הבטחתו של משרד השיכון.

 

חלוקת תקציב מבני דת לשנת 2006 על ידי הרשות הארצית לשרותי דת

 

  1. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין קדימה לש"ס ביום 30.4.06, סוכם כי תחום מבני הדת יעבור ממשרד השיכון לרשות הארצית לשרותי דת במשרד ראש הממשלה. כך קבע סעיף 42 להסכם:

"הממשלה תעביר את התקנה התקציבית לפיתוח ושיפוץ של מבני דת בשכונות קיימות ממשרד השיכון למשרד ראש הממשלה, לתחום שירותי הדת. בשנת התקציב ‎2006 – 2007 תינתן בתקנה האמורה הרשאה להתחייב בסכום כולל של ‎85 מיליון ₪. התקציב עבור הרשאה זאת יתוקצב בשנים ‎2006 – 2009 בהתאם."

 

  1. כפי שיוצג להלן, עם העברת האחריות לבינוי מוסדות דת ממשרד השיכון אל משרד ראש הממשלה, הוכרע גורלה של מדיניות ההקצאה השוויונית והראויה, אותה קידם משרד השיכון בשנת 2005, ואפלייתן של הקהילות הלא אורתודוכסיות שבה למשול בכיפה, גם אם הוסתרה, כפי שיוצג, תחת חזות מתוקנת לכאורה.

 

  1. ביום 20.8.06 פרסמה המשיבה קריאה לרשויות המקומיות ולמועצות דתיות להגיש בקשות להקצאת בתי כנסת יבילים לשנת 2006, וזאת עד ליום 28.9.06. בהודעה צוין כי התבחינים יפורסמו ביום 21.9.06.

הודעת המשיבה מצ"ב כנספח י"ג לעתירה זו.

 

  1. המועד להגשת בקשות הוארך עד ליום 17.10.06, אולם התבחינים לחלוקת המבנים לא פורסמו. על כן, פנתה ב"כ העותרת 1 ביום 27.9.06 אל המשיבה ואל משרד המשפטים בדרישה לפעול לגיבושם של תבחינים שוויוניים וענייניים לאלתר, ולדחות את מועד הגשת הבקשות למועד מאוחר יותר.

מכתב ב"כ העותרת 1 מיום 27.9.06 מצ"ב כנספח י"ד לעתירה זו.

 

  1. רק ביום 14.11.06 הועלו לאתר האינטרנט של הרשות הארצית התבחינים. מודעות בעתונות בנוגע לתבחינים ולהארכת המועד להגשת בקשות פורסמו רק ביום 29.11.06 (בנוגע לבתי כנסת יבילים) וביום 4.12.06 (בנוגע למבני הקבע). במודעות צוין כי המועד האחרון להגשת בקשות לקבלת מבנים יבילים הוארך עד ליום 12.12.06, והמועד האחרון להגשת בקשות למבני קבע הוארך עד ליום 17.12.06.

ההודעות שפורסמו בעתונות בענין מצ"ב כנספחים ט"ו – ט"ז  לעתירה זו.

 

  1. המשיבה החליטה לקבוע שלושה סוגי תבחינים: תבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות מקומיות/עיריות, תבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות אזוריות ותבחינים לבניית בתי כנסת (מבני קבע). להלן נפרט את עיקרי התבחינים.

התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות מקומיות וטפסי הבקשה מצ"ב כנספחים י"ז – י"ח לעתירה זו.

התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות אזוריות וטפסי הבקשה מצ"ב כנספחים י"ט – כ' לעתירה זו.

התבחינים לבניית מבני קבע וטפסי הבקשה מצ"ב כנספחים כ"א – כ"ב לעתירה זו.

 

  1. התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות מקומיות:
    • הבקשה לקבל בית כנסת יביל מוגשת על ידי המועצה המקומית (או המועצה הדתית) כבקשה כללית, שאינה מתייחסת למגרש או קהילה מסוימים.
    • אם המועצה המקומית או המועצה הדתית לא מפעילה את בית הכנסת בעצמה, עליה להקצותו בתוך 6 חודשים על פי נוהל הקצאת קרקעות.
    • על הרשות לצרף לבקשה דו"ח על כל בתי הכנסת הפועלים ברשות המקומית.
    • חלוקת בתי הכנסת תיעשה על פי התבחינים הבאים:
      • יחס בין מספר התושבים היהודים ברשות לבין מספר בתי הכנסת במקום – עד 35 נקודות.
      • מצב חברתי כלכלי – עד 35 נקודות.
      • מדד צרכי הדת – עד 20 נקודות.

מספר התושבים צרכני הדת מחושב כמכפלת אחוז התלמידים הלומדים בחינוך היסודי הממלכתי דתי והחרדי מתוך כלל התלמידים ברשות במספר תושבי הרשות.

  • כל רשות זכאית למבנה אחד. רשויות שהוקמו אחרי 1990 יהיו זכאיות לשני מבנים.
  • תיקבע ועדת חריגים, שתפקידה לתת מענה לבעיות חריגות במיוחד להן לא נמצא מענה במסגרת התבחינים, עד 10% מכלל התקציב.

 

  1. התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות אזוריות:
    • הבקשה לקבל בית כנסת יביל מוגשת על ידי המועצה המקומית, ביחס למגרש ספציפי.
    • אם המועצה האזורית או המועצה הדתית לא מפעילה את בית הכנסת בעצמה, עליה להקצותו על פי נוהל הקצאת קרקעות.
    • על המועצה האזורית לצרף לבקשתה:
      • הצהרת מהנדס שהתב"ע מאפשרת בניית בית כנסת במגרש המבוקש.
      • ציון המרחק בין המגרש הספציפי לגביו מבוקשת ההקצאה לבין בית הכנסת הסמוך ביותר.
      • מספר בתי הכנסת הקיימים בישוב והנמקה מדוע דרוש בית כנסת נוסף.
    • חלוקת בתי הכנסת תיעשה על פי התבחינים הבאים:
      • מספר בתי הכנסת ביישוב.
      • מספר התושבים היהודיים ביישוב.
      • המרחק בין בית הכנסת הקרוב ביותר לבין המגרש לגביו מבוקשת הקצאה. פחות מ-2 ק"מ – מקדם 1. על כל תוספת של 1 קילומטר – יתווסף מקדם 0.05 עד לתוספת של 0.25.
      • דירוג חברתי כלכלי של האוכלוסיה ביישוב – מקדם 1- 1.30.
    • תינתן העדפה לעולי אתיופיה ולעולי בוכרה וקווקז (שעלו אחרי 1989) – ובלבד שהקהילות מונות לפחות 30 בתי אב באזור המבוקש – מקדם של 1.25.
    • תינתן העדפה לקהילות לא אורתודוכסיות, וכלשון המבחנים (התמוהה כשלעצמה): "לאור פסיקת בג"ץ בדבר שוויון בהקצאת משאבי מדינה, בעת בקשה להקצאת מבנה לקהילה הנמנית על זרם שאינו הזרם המרכזי, המונה לכל הפחות 30 בתי אב החיים באזור המבוקש, יוענק מקדם של 1.25".
    • הדירוג הסופי יקבע על פי מכפלת מספר התושבים היהודיים במקדם חברתי כלכלי כפול מקדם סוג אוכלוסיה / קהילות שלא נמנות על הזרם המרכזי לחלק למספר בתי הכנסת ביישוב (כולל בית הכנסת המבוקש).
    • לכל יישוב יוקצה בית כנסת אחד.
    • תיקבע ועדת חריגים, שתפקידה לתת מענה לבעיות חריגות במיוחד להן לא נמצא מענה במסגרת התבחינים, עד 10% מכלל התקציב.

 

  1. התבחינים לבניית מבני קבע:
    • הבקשה לקבלת תקציב מוגשת על ידי הרשות המקומית כבקשה כללית, שאינה מתייחסת לבית כנסת מסוים.
    • התקצוב יינתן לבניית בתי כנסת או השלמת מבנים שבנייתם טרם הסתיימה.
    • אם בית הכנסת אינו בבעלות הרשות ולא יופעל על ידה או על ידי המועצה הדתית – יש להקצות את התקציב על פי נוהל תמיכות במוסדות ציבור על ידי הרשויות המקומיות, וליישם את נוהל הקצאת קרקעות ביחס לקרקע עליה ייבנה בית הכנסת.
    • על הרשות המקומית להתחייב לשאת ממקורותיה העצמיים בשיעור כספי זהה לתקציב שיועבר על ידי הרשות הארצית. על הרשות להמציא אישור תב"ר על תקציב זה.
    • במקרה של השלמת בנייה, יחולק התקציב רק בשלב בו המבנים נמצאים בהליך בנייה מתקדם באופן שהתקציב יביא להשלמתם.
    • חלוקת התקציבים תיעשה על פי התבחינים הבאים:
      • מספר התושבים היהודיים ברשות.
      • מקדם חברתי כלכלי של הרשות ( 1- 1.30).
      • מקדם ליישובי קו עימות – 1.25.
    • הניקוד ייקבע על פי מכפלת מספר התושבים היהודיים ברשות במקדם החברתי כלכלי ובמקדם יישוב קו עימות.
    • תקצוב מבני הקבע לא יעלה על שליש מגובה התקציב שנקבע לטובת הקמת בתי כנסת לרבות מבנים יבילים.

 

  1. למרבה הצער, אך באופן לא מפתיע, בתבחינים אלו נפלו פגמים רבים, שרובם ככולם, מביאים להמשך אפלייתן של הקהילות הלא אורתודוכסיות. אשר על כן, פנתה ב"כ העותרות ביום 26.11.06 אל המשיבה בדרישה לתקן את התבחינים באופן שיעלו בקנה אחד עם עקרונות השוויון והפלורליזם.

 

  1. במכתבה, עמדה ב"כ העותרות על הפגמים בהם נגועים התבחינים (פגמים אלו יפורטו בהרחבה בהמשך העתירה):
    • חלוקת בתי כנסת שנעשית באמצעות הרשות המקומית תנציח את האפליה הקיימת בתחום מבני הדת. בשל המציאות הפוליטית הקיימת כמעט בכל רשות מקומית, בקשות להקצאת קרקע או מבנה לקהילות לא אורתודוכסיות נתקלות בסרוב או בסחבת ממושכת של שנים ארוכות. מציאות זו יוצרת חוסר שוויון משווע בהקצאת משאבים, והתבחינים החדשים לא מתמודדים עימה כלל. לפיכך, מה שהיה הוא שיהיה, קרי המבנים או התקציבים לא יגיעו לידיהן של קהילות לא אורתודוכסיות.
    • המשיבה הכירה בצורך להעניק העדפה מתקנת לקהילות הלא אורתודוכסיות, אולם צמצמה העדפה זו להקצאת המבנים במועצות אזוריות בלבד. זאת, הגם שהמשיבה מודעת לכך שהרוב המכריע של הקהילות הלא אורתודוכסיות ממוקמות במועצות מקומיות. האופן בו פועלת המשיבה, אשר מחד מודעת לצורך להעניק עדיפות לקהילות הלא אורתודוכסיות לנוכח אפלייתן בעבר ומודה בצורך זה, אולם מאידך מעקרת העדפה זו מכל תוכן מעשי, הינו בלתי סביר.
    • בתבחינים למועצות מקומיות נקבע "מדד צרכי דת", הבוחן כמה צרכני דת מתגוררים ביישוב. אולם מדד זה בוחן רק את תלמידי החינוך הממלכתי דתי, ובכך מתעלם מצרכני דת לא אורתודוכסים ומטה, באופן אוטומטי, את תוצאות התבחינים לטובת צרכי הציבור האורתודוכסי. הואיל ולא נקבע מדד מקביל הלוקח בחשבון תושבים המעוניינים בשרותי דת לא אורתודוכסיים, התבחינים נגועים באפליה.
    • התבחינים מזכירים אפשרות של הפעלת בית כנסת על ידי רשות מקומית או מועצה דתית, ואולם מצב זה הוא בעצם פיקציה, אשר עוקפת את הצורך להקצות בית כנסת על פי נוהל הקצאת קרקעות.
    • הקריטריון הדן במרחק בין המגרש המבוקש לבית הכנסת הקרוב (במועצות אזוריות) אינו מתייחס לנוסח התפילה בבית הכנסת הקיים ביישוב.
    • דרישת ה- Matching במבני הקבע לא חייבת להיות דווקא השקעת כספי הרשות המקומית, אלא אפשר לדרוש מהעמותה המקבלת תקציב להשקיע סכום זהה ממקורותיה שלה.

 

  1. העותרות ציינו כי המשיבה מחויבת לוודא כי מבני בתי הכנסת מחולקים באופן שוויוני. התבחינים בנוסחם הנוכחי אינם מקיימים חובה זו. העותרות הציעו במכתב מתווה שיש בו כדי לפתור את הבעיות הגלומות בתבחינים. על פי המתווה, מסלול ועדת חריגים ייועד לקהילות מיעוט, דהיינו קהילות שאין ביישובן מבנה בית כנסת בו מתפללים בנוסח תפילה זהה לנוסח של אותה קהילה, כאשר בתוך מסלול זה תינתן העדפה לקהילות לא אורתודוכסיות וקהילות עולי אתיופיה ועולי בוכרה וקווקז, כמתחייב ממדיניות הממשלה. הבקשות יוגשו ישירות על ידי הקהילות למשיבה, בלי תיווך של הרשות המקומית, והמבנים יחולקו על פי תבחינים בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה – 1985. לחילופין, הרשות המקומית יכולה להגיש בקשה עבור קהילה ספציפית  לאחר שתאפשר לקהילות מיעוט לפנות אליה ולבקש שתפנה לרשות הארצית בשמן.

מכתב ב"כ העותרת מיום 26.11.06 מצ"ב כנספח כ"ג לעתירה זו.

 

  1. מאחר שלא נתקבלה תשובה למכתב מיום 26.11.06, פנו העותרות ביום 5.12.06 בהתראה לפני נקיטת הליכים אל המשיבה. במכתב צוין כי נוכח לוח הזמנים הדוחק, מתבקשת תשובת המשיבה עד ליום 10.12.06.

מכתב העותרות אל המשיבה מיום 5.12.06 מצ"ב כנספח כ"ד לעתירה זו.

 

  1. ביום 12.12.06 השיב עו"ד הראל גולדברג, מהלשכה המשפטית של המשיבה, לפניות העותרות. במכתב הועלו הטענות הבאות:
    • המסלול שנבחר על ידי המשיבה – הפעלת תקציב מבני הדת באמצעות הרשויות מקומיות – הינו מסלול לגיטימי.
    • הקצאת מבנים לעמותות ספציפיות על ידי המשיבה תהווה התערבות בעבודת הרשות המקומית ועקיפת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב.
    • המשיבה טענה כי מה שמייחד את המועצות אזוריות הוא העובדה שבדרך כלל מופעל בית הכנסת על ידי המועצה, ועל כן הבקשות יכולות להתייחס למגרש ספציפי.
    • המשיבה הביעה נכונות להכליל במדד צרכי הדת נתונים בדבר מספר ילדים שהוריהם משתייכים לקהילות לא אורתודוכסיות.
    • המשיבה אף ציינה כי יש על פי החוק סמכות לעירייה או מועצה דתית להפעיל את בית הכנסת בעצמה.
    • לעניין דרישת ה-Matching, המשיבה מבקשת למנף את כספי השלטון המרכזי כך שבמקביל תחויב הרשות המקומית להשקיעה מכספיה שלה.
    • מסלול ועדת החריגים מיועד לטיפול אף בקהילות לא אורתודוכסיות.

מכתב המשיבה מיום 12.12.06 מצ"ב כנספח כ"ה לעתירה זו.

 

  1. כפי שייטען בהרחבה להלן, תשובת המשיבה אינה מספקת מענה לטענות העותרות. בפרט, אין בה כדי להבהיר מדוע התבחינים לבניית מבנים יבילים למועצות מקומיות והתבחינים לבניית מבני קבע אינם קובעים מנגנון העדפה מתקנת לקהילות לא אורתודוכסיות, כפי שנקבע בתבחינים לבניית מבנים יבילים במועצות אזוריות. כן, אין בתשובת המשיבה התמודדות אמיתית עם טענותיהן המוכחות של העותרות לאפליה מתמשכת מצד רשויות השלטון המרכזי והמקומי.

 

מצוקתן הפיזית של קהילות העותרות

 

  1. בטרם יפרטו העותרות את טענותיהן, שהוצגו לעיל בקליפת אגוז, מבקשות העותרות לפרוש בפני בית המשפט הנכבד את המצוקה הקשה בה נתונות קהילותיהן, כתוצאה ישירה מן האפליה המתמשכת כנגדן.

 

  1. לתנועה ליהדות מתקדמת 25 קהילות ברחבי הארץ, מהר חלוץ ונהריה בגליל ועד קיבוץ יהל וקיבוץ לוטן בערבה. לתנועה המסורתית 45 קהילות ברחבי הארץ, מצפת וכפר ורדים בצפון ועד אילת בדרום. קהילות העותרות משרתות ציבור רחב של תושבים המעוניינים בשרותי דת, חברה, חינוך ותרבות ברוח יהודית בת זמננו. הקהילות מציעות פעילויות נרחבות של "תורה, עבודה וגמילות חסדים": תפילות, טקסי מעגל החיים (בר/בת מצווה, ברית מילה/זבד הבת), חוגי לימוד ובתי מדרש, כיתות גיור, מסגרות חינוך פורמאליות ובלתי פורמאליות, מפעלי צדק חברתי וקליטת עלייה, פעילויות נוער והכנה לשירות הצבאי ועוד.

 

  1. מאז הקמתן סובלות קהילות העותרות ממצוקה פיזית קשה. כאמור, עד כה הופקדו כל מבני הדת היהודיים שנבנו באמצעות תקציבי ממשלה בידי קהילות, עמותות וארגונים אורתודוכסים. קהילות לא אורתודוכסיות לא זכו לקבל ולו שקל אחד מסכומי העתק שהשקיעה מדינת ישראל בתחום מבני הדת היהודיים.

 

  1. קהילות העותרות נאלצות אפוא להסתפק בפתרונות בינוי זמניים ומאולתרים – מקלטים, אולמות התעמלות, מועדוני גיל הזהב, מתנ"סים, בתי ספר, גני ילדים – אשר לעתים עומדים לרשות הקהילות בסופי שבוע בלבד, ופעמים רבות – תמורת תשלום שכר דירה. הקהילות המעטות המתפללות במבנה בית כנסת הולם, העומד לרשותן בכל ימות השבוע, פועלות ממבנים שנבנו מכספי תרומות, ללא השתתפות תקציבית של הרשויות.

 

  1. להלן שתי טבלאות, המשרטטות את מצבן העגום של מרבית קהילות העותרות. יודגש כי מספרי החברים המצוינים בטבלה כוללים רק את החברים הרשמיים (המשלמים דמי חבר) ובנוסף להם ישנם עשרות אנשים בכל קהילה המשתמשים בשירותי הקהילות בתחום הלימוד, טקסי מעגל החיים ותפילות חגים, אף שאינם חברים רשמיים.

 

  1. קהילות התנועה ליהדות מתקדמת

 

 

שם קהילה רשות מקומית שנת הקמה מספר חברים מקום פעילות נוכחי
אהל אברהם חיפה 1978 100 משפחות מרכז חינוך ליאו בק
אור חדש חיפה 1964 1000 חברים מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
אחוות ישראל ראשון לציון 1986 32 משפחות מבנה מהעירייה, ללא תשלום
אמת ושלום נהריה 1963 70 משפחות מבנה שכור
אש-דוד אשדוד 2000 100 משפחות חדר במתנ"ס לסופי שבוע בלבד. במהלך השבוע, עושים שימוש במועדון נוער.  ללא תשלום.
בית דניאל תל אביב 1991 250 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
בבת עין ראש העין 2004 32 משפחות חדר במתנ"ס העומד לרשות הקהילה פעמיים בשבוע וכן בשישי ושבת.  בתשלום.
ברכת שלום קיבוץ גזר – מ.א. גזר 1997 100 משפחות מבנה של הקיבוץ
ברית עולם קריית אונו 1970 50 משפחות חדר בקריה האקדמית בסופי שבוע.

בתשלום.

דרכי נועם רמת השרון 1981 100 משפחות בית ספר בסופי שבוע בלבד. במהלך השבוע – במתנ"ס בתשלום.
הר אל ירושלים 1958 100 משפחות

 

מבנה שנבנה מכספי תרומות פרטיות
הר חלוץ מועצה אזורית משגב 1985 80 משפחות מבנה שנבנה מכספי תרומות פרטיות
ידיד נפש כרמיאל 2005 50 משפחות חדר שכור במועדון נעמ"ת בסופי שבוע וימי רביעי. בתשלום.
יזמ"ה מודיעין 1997 180 משפחות קראוון המשמש כגן ילדים. בנוסף, שוכרים משרד המשמש גם ככיתת לימוד. בתשלום.
כל הנשמה ירושלים 1987 350 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מבקשי דרך ירושלים 1962 150 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מבשרת ציון מבשרת ציון 1993 170 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מעלות טבעון קריית טבעון 1974 100 חברים מקלט ציבורי
נתן-יה נתניה 1969 80 משפחות ללא מבנה ומתקן. מתארחים זמנית במבנה הקהילה הקונסרבטיבית.
סולם יעקב זכרון יעקב 1996 50 משפחות אולם מושכר בסופי שבוע. בנוסף, שוכרים משרד. בתשלום.
צור הדסה מ.א. מטה יהודה 1997 80 משפחות קראוון המשמש גם כגן ילדים
קיבוץ יהל מ.א. חבל אילות 1976 43 חברים ו-80 תושבים במבנה של הקיבוץ
קיבוץ לוטן מ.א. חבל אילות 1983 84 חברים ו-30 תושבים במבנה של הקיבוץ
רענן רעננה 1986 80 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
שערי קדם הרצליה 1986 80 חברים מועדון גיל הזהב – בסופי שבוע בלבד. ללא תשלום.

 

 

 

 

קהילות התנועה המסורתית

 

שם קהילה רשות מקומית שנת הקמה מספר חברים מקום פעילות נוכחי
מורשת ישראל ירושלים (רחביה) 1992 125 חברים מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
היובל ירושלים (קרית היובל) 1983 40 משפחות מבנה של העירייה בשכירות סמלית
רמות ציון ירושלים (הגבעה הצרפתית) 1986 180 משפחות מבנה של הקהילה
מסורתית משפחתית ירושלים

(בית הכרם)

1981 120 משפחות חדר במתנ"ס – רק בשבתות וחגים
יער רמות ירושלים (רמות) 1982 100 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מורשת אברהם ירושלים (תלפיות מזרח) 1973 170 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מעיינות ירושלים (ארנונה) 1994 80 משפחות אולם ספורט בבית ספר. בתשלום.
שבת אחים ירושלים (גילה) 1983 80 משפחות מקלט, כתת גן בבית ספר – בתשלום
יוצר אור ירושלים (תלפיות) 2003 40 משפחות מתנ"ס
ידיד נפש מודיעין 1995 30 משפחות גן ילדים
שלהבת המכבים מכבים 1993 50 משפחות מקלט ציבורי
מעלה אדומים מעלה אדומים 1996 20 משפחות בהעדר מימון לבניית מבנה, מתפללים בבתים פרטיים
מוריה חיפה 1984 100 משפחות ו-26 חברים מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
הקריות קרית ביאליק 1976 250 משפחות מתפללים במבנה ציבור, עושים שימוש במקלט ושוכרים משרד
סוכת שלום רמת ישי 1983 50 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
הכרם כרמיאל 1980 100 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
שלווה צפת 1984 30 משפחות מבנה ששייך לאחד המתפללים
שורשים משגב 1981 60 משפחות מבנה של המושב
חנתון חנתון 1984 40 משפחות מבנה של הקיבוץ
המניין המשפחתי המסורתי כפר ורדים 1996 60 משפחות גן ילדים של המועצה – רק בשבתות וחגים. ללא תשלום
בית אל נצרת עילית 1998 25 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
ואהבת זכרון יעקב 2004 29 משפחות ו-26 יחידים חדר שכור
הוד והדר כפר סבא 1988 220 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
כוכב יאיר כוכב יאיר 1994 30 משפחות מרכז תרבות פנאי – רק בשבתות וחגים
תורת חיים הרצליה 1983 130 משפחות מקלט
בית ישראל נתניה 1983 150 חברים מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
תפארת שלום תל אביב (רמת אביב) 1987 150 חברים שוכרים חדר
סיני תל אביב 1995 85 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
חבורת תל אביב תל אביב 1986 50 משפחות בית ספר. בתשלום.
המסורתי רעננה רעננה 1980 90 משפחות שוכרים אולם
אמיתי רעננה רעננה 1992 150 משפחות שוכרים אולם
עדת שלום עמנואל רחובות 1982 150 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
פרדס פרדסיה 1999 30 משפחות מועדון ששייך למועצה – רק בשבתות וחגים וארועים מיוחדים
מסורת ישראל ראשון לציון 1994 40 משפחות מקלט
ניצבים אבן יהודה 1999 30 משפחות מועדון ויצו
עץ חיים אשדוד 1978 40 משפחות מקלט
נצח ישראל אשקלון 1989 250 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
הננו כאן אשקלון 1998 25 משפחות עושים שימוש במבנה של קהילת נצח ישראל, וכן בכתה במתנ"ס, ללא תשלום
אשל אברהם באר שבע 1976 180 משפחות מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
מגן אברהם עומר 1986 150 משפחות, 300 חברים מבנה שנבנה בכספי תרומות פרטיות
שירה חדשה ערד 1984 40 משפחות צריף של העירייה, העומד בפני הריסה
אהבת ישראל קרית גת 2005 16 משפחות חדר של העירייה, ללא תשלום
קהילה מסורתית מיתר מיתר 2000 25 משפחות מקלט ציבורי
שירת הים אילת 1997 35 משפחות שוכרים את בית ויצו – רק בשבתות, חגים וארועים מיוחדים
תגל ערבה אילת 2003 30 משפחות אולם ציבורי

 

 

  1. לסיכום, מתוך 70 קהילות העותרות:
    • רק 24 קהילות (כשליש מהקהילות) פועלות ממבנים בבעלותן, אשר נבנו מכספי תרומות פרטיות בלבד.
    • 28 קהילות עושות שימוש בנכס ציבורי, שאינו תואם את צרכי הקהילה מבחינת זמינות השימוש והתנאים הפיזיים. בחלק גדול מן המקרים השימוש בנכס הינו שימוש חלקי, מצומצם ומוגבל בזמן. תנאים אלו מקשים על פעולת הקהילות והתעצמותן.
    • 15 קהילות נאלצות לשכור מבנה בתשלום, באופן שאין לו אח ורע בהקשרן של קהילות אורתודוכסיות.
    • 2 קהילות פועלות מבתים פרטיים של המתפללים.
    • לקהילה אחת אין כל מקום תפילה.

 

  1. ברובם המכריע של היישובים בהם פועלות קהילות העותרות קיים מספר גדול של בתי כנסת אורתודוכסים הפעילים ממבני ציבור. לשם המחשה, נעיר כי בעיר נתניה, פעילים 220 בתי כנסת אורתודוכסים, לפחות כמה עשרות מתוכם פועלים ממבני ציבור. לעומת זאת, לקהילה הרפורמית היחידה בעיר לא נמצא מקום הולם לקיום פעילותיה עד היום.

 

  1. זאת ועוד. מהנתונים שיש בידי העותרות עולה שבין השנים 2000-2004 הועברו לרשויות המקומיות סכומים שיועדו לבניית 115 בתי כנסת מכספי דו"ח ברודט – כל התקציבים האמורים יועדו כאמור לבניית בתי כנסת אורתודוכסים.

 

  1. אכן, קיימות אף קהילות אורתודוכסיות הסובלות ממצוקה פיזית. אולם, לא ניתן להתעלם מכך שכל תקציבי הבינוי שהעבירה המדינה לבינוי בתי כנסת הופנו למגזר האורתודוכסי, וכי מצבן הקשה של הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות נובע מהשתייכותן לזרמים הלא אורתודוכסים, ומההפליה שהופנתה כלפיהן בשל כך.

 

מאבקן ארוך השנים של קהילות העותרות לקבלת קרקע ומבנים

 

  1. כאמור, מבנים של קהילות רבות אינם מתאימים לצרכיהן, בין משום שהמקום צר מלהכיל את המשתתפים בפעילויות הקהילה, בין משום שהמקום אינו עומד לרשות הקהילה בכל ימות השבוע, ובין משום שהמקום אינו מתאים במהותו לשמש כבית כנסת. הקמת בית הולם לקהילות העותרות הכרחי להמשך קיומן והתפתחותן, על מנת שיוכלו להמשיך ולשרת תושבים רבים, החפצים בשרותי דת ברוח הפלורליזם, השוויון והסובלנות הדתית. העדרה של אכסניה מתאימה מרתיעה אנשים מלהשתתף בפעילויות המוצעות על ידי העותרות, ומונעת את הרחבת פעילותן של הקהילות הלא אורתודוכסיות.

 

  1. קהילות רבות המשתייכות לעותרות נאלצו – ועדיין נאלצות – לנהל מאבקים ארוכים ומתישים על מנת לקבל קרקע או מבנים, שיאפשרו להם לקיים את פעילויותיהם במבנים הולמים. להלן יפורטו מספר דוגמאות, הממחישות את מסע הייסורים שעברו קהילות העותרות בדרכן לקבלת קרקע ומבנים, וזאת כתוצאה מהטיה קבועה של מערכות השלטון המקומי שגורמת לכך שלא מועברים תקציבים או משאבים לקהילות לא אורתודוכסיות. הטיה זאת נוצרת מכיוון שחלקי אוכלוסיה אורתודוכסים, המיוצגים בדרך כלל ישירות או בעקיפין על ידי מספר חברי מועצה, עושים כל שביכולתם למנוע מתן משאבים כלשהם לגופים לא אורתודוכסים, ואילו ראשי הרשויות בתורם יעדיפו שלא לסכן יציבות קואליציונית על מנת להיטיב עם קהילה לא אורתודוכסית כזאת או אחרת.

קהילת נתן-יה בנתניה

 

  1. קהילת נתן-יה, המשתייכת לתנועה ליהדות מתקדמת, פועלת בעיר נתניה מעל לשלושים שנה. בקהילה חברות כשמונים משפחות, כאשר תושבים נוספים משתתפים בפעילויות שונות שמקיימת הקהילה. בשבע השנים האחרונות שכרה הקהילה בתשלום אולם בבית לנ"י בעיר, אשר הועמד לרשותה בסופי שבוע. כמו כן, קיימה הקהילה פעילויות במהלך השבוע בכיתת לימוד במקום. השנה נדרשה הקהילה לפנות את בית לנ"י ומאז 31.8.06 אין לקהילה מקום לקיים את תפילותיה.
  2. מזה כשנתיים שהקהילה מנהלת תכתובת ענפה עם עיריית נתניה, בה התריעה על פינויה הצפוי מבית לנ"י וביקשה למצוא לה פתרון בינוי מניח את הדעת. העירייה הסתפקה באמירה לאקונית, לפיה לא קיימים מבני ציבור פנויים בעיר. ואולם, מתשובה לבקשת מידע שהגישה הקהילה בנוגע למצבת מבני הציבור בעיר, עולה כי העירייה הקצתה מבני ציבור לכששה עשר בתי כנסת אורתודוכסיים בעיר. עשרים ושמונה מבנים נוספים הוקצו לישיבות ולעמותות אורתודוכסיות. כמו כן, שני תקציבים שהעביר משרד השיכון לבניית בתי כנסת בעיר מתקציבי דו"ח ברודט, בסכום של כ-2 מיליון ₪, הוקצו לשתי עמותות אורתודוכסיות בעיר.
  3. על אף הצהרתה של העירייה, גילתה הקהילה כי בפרויקט "מגדלי הריביירה" שבחוף פולג נשלמת בניית מבנה בית כנסת (ברמת מעטפת בלבד), וכי בית הכנסת טרם הוקצה. מאז חודש ספטמבר 2005 נוהלה תכתובת ענפה עם גורמים שונים בעירייה, בה ביקשה הקהילה, כמו גם הדיירים המתגוררים בסמוך למבנה, להקצות את בית הכנסת לשימושה.
  4. תחילה טענה העירייה כי עדיין לא החליטה לאיזה ייעוד ישמש המבנה המדובר. דברים אלה עמדו בסתירה לעובדה שעל פי תכניות האזור, המבנה אמור לשמש כבית כנסת, וכך אף נאמר לדיירי המגדלים בעת שרכשו את דירותיהם. ביום 13.3.06 נערכה פגישה בעירייה, בה הוחלט כי בתוך חודש תודיע העירייה מה יהיה ייעודה הסופי של קומת המעטפת.
  5. רק ביום 30.4.06, לאחר פניות נוספות של הקהילה, הודיעה העירייה כי הוחלט שהמבנה אכן ישמש כבית כנסת. ואולם, לא נאמר מתי יחל ההליך להקצאת המבנה על פי נוהל הקצאת קרקעות. רק לאחר מספר פניות נוספות לעירייה בעניין, בהן דרשה הקהילה כי ייפתח לאלתר הליך להקצאת המבנה על פי נוהל הקצאת קרקעות, וכי במידה והדבר לא יבוצע ינקטו הליכים משפטיים, הודיעה העירייה ביום 14.6.06 כי העירייה תפרסם "בזמן הקרוב" מודעה בדבר הקצאה על פי הנוהל.
  6. רק ביום 20.7.06 פורסמה בעיתונות מודעה, אשר החלה את ההליך להקצאת המבנה. הקהילה הגישה כמובן בקשה להקצאת המבנה. ואולם, העירייה המשיכה בגרירת הרגליים. על אף חלוף המועד להגשת בקשות להקצאת המבנה, העירייה הודיעה שאין בכוונתה לקדם את הליך ההקצאה בשלב זה.
  7. התנהלותה של העירייה בפרשה אינה מבשרת טובות ביחס לתוצאותיו של הליך ההקצאה, אשר סיומו עדיין לא נראה באופק. בינתיים, כאמור, אין לקהילה מקום לקיום פעילויותיה, והיא מקיימת את תפילות השבת באופן זמני בחדר במבנה של הקהילה הקונסרבטיבית בעיר. יודגש כי באם לא יימצא לקהילה משכן ראוי בקרוב, המשך קיומה נתון בסכנה.

קהילת יזמ"ה במודיעין

 

  1. קהילת התנועה ליהדות מתקדמת בעיר מודיעין, קהילת יזמ"ה, תחגוג בשנה הקרובה עשור להיווסדה. הקהילה משרתת מאות מתושבי מודיעין, המעוניינים בשרותי דת, חינוך, תרבות וצדק חברתי, ברוח שוויונית וסובלנית. מאז הקמתה, נאבקת הקהילה על קבלת קרקע ומימון להקמת בית כנסת, שיאפשר לה להמשיך להציע אלטרנטיבה דתית פלורליסטית לתושבי העיר. בינתיים, נאלצת הקהילה לפעול מקראוון, המשמש במשך השבוע כגן ילדים, ובשבת וחג הופך לבית כנסת מאולתר.
  2. נוכח ניצולם של כל תקציבי ברודט לבניית בתי כנסת אורתודוכסים בעיר, וסירובה העיקש של העירייה להקצות תקציב ברודט לקהילה, הגישה הקהילה במרץ 2002 עתירה לבית משפט נכבד זה, בה דרשה מעיריית מודיעין וממשרד השיכון כי יקימו בית כנסת יהודי מתקדם בעיר מודיעין מאחד מתקציבי ברודט שהוקצו למודיעין (בג"ץ 1969/02). בפסד הדין שניתן ביום 26.6.03 נקבע כי על עיריית מודיעין להחליט על הקצאת בית הכנסת שייבנה על המגרש נשוא הדיון בהתאם לנוהל הקצאת קרקעות.
  3. עיריית מודיעין התנהלה בעצלתיים בכל הנוגע להקצאת התקציב לבניית בית כנסת עליו התמודדה קהילת יזמ"ה, אך במקביל קידמה הקצאה של תקציבים אחרים לבניית בתי כנסת בעיר. כך נוצר מצב בלתי אפשרי עבור קהילת יזמ"ה, אשר חששה שאם תמשיך העירייה לחלק תקציבים נוספים לבניית בתי כנסת, מבלי שתיערך בחינה כוללת של מערך ההקצאות כולו, היא עלולה לעמוד בפני שוקת שבורה.
  4. על כן, הגישה קהילת יזמ"ה ביום 6.12.04 עתירה נוספת כנגד עיריית מודיעין ומשרד השיכון, בה נתבקשה העירייה לערוך, בעת חלוקתם של תקציבי משרד הבינוי והשיכון לבניית בתי כנסת, בחינה של כלל השיקולים הצריכים לעניין, ביניהם: צרכי העיר כולה, הקצאות תקציב קודמות ומצבת העמותות בעיר, תוך הסתכלות עירונית כוללת, במקום להחליט על חלוקתו של כל תקציב ותקציב באופן עצמאי ובלתי תלוי ביתר ההקצאות (בג"ץ 11098/04). בחודש מאי 2005 התקיים דיון בעתירה, שבעקבותיו ניתן צו על תנאי.
  5. באוגוסט 2005 הגישה עיריית מודיעין למשרד השיכון בקשה לקבלת מבנה יביל עבור קהילת יזמ"ה. בספטמבר 2006 הודיע משרד השיכון כי בקשת העירייה נתקבלה. רק לאחרונה אישרה עיריית מודיעין הקצאת קרקע לקהילה, עליה יוצב המבנה האמור. כעת ממתינים העותרים לקבלת המבנה היביל, שלאחריו, כפשרה, יסכימו למחיקת העתירה.
  6. עשור שנים ושתי עתירות לאחר תחילת מאבקה של קהילת יזמ"ה לקבל חלקת קרקע ובית כנסת במימון ציבורי, עדיין לא הגיעה הקהילה אל המנוחה והנחלה.

 

קהילת סולם יעקב בזכרון יעקב

 

  1. קהילת סולם יעקב, קהילת התנועה ליהדות מתקדמת בזכרון יעקב, פועלת ביישוב מאז שנת 1996. הקהילה מציעה מגוון פעילויות לתושבי היישוב. הקהילה מקיימת את פעילויותיה ממשרד שכור ומאולם שהיא שוכרת בסופי שבוע.
  2. מאז שנת 1999 מנהלת קהילת סולם יעקב מגעים עם המועצה המקומית, על מנת שתוקצה לה קרקע, אשר תיועד לבניית בית כנסת. באוגוסט 2003 קיבלה מועצת זכרון יעקב החלטה עקרונית בעניין הקצאת קרקע עבור הקהילה.
  3. בשנת 2004 הגישה הקהילה בקשה להקצות לה מגרש מסוים. משחלפה שנה, והליך ההקצאה עמד בפני סיום, הודיע במפתיע ראש המועצה לקהילה בספטמבר 2005 כי בכוונת המועצה לייעד את הקרקע המדוברת להקמת גני ילדים לקראת שנת הלימודים הבאה.
  4. הקהילה הגישה איפוא בקשה להקצאת קרקע במקום אחר ביישוב.
  5. באוגוסט 2005 הגישה המועצה המקומית זכרון יעקב למשרד השיכון בקשה לקבלת מבנה יביל עבור קהילת סולם יעקב. בספטמבר 2006 הודיע משרד השיכון כי בקשת המועצה נתקבלה.
  6. בחודש ספטמבר 2006 קבעה ועדת ההקצאות של המועצה, בהחלטה מנומקת ומפורטת, כי יש להקצות את הקרקע האמורה לקהילה. ההחלטה אושרה על ידי הנהלת המועצה, אך לא הועלתה להצבעה במליאת המועצה בשל התנגדותם של חברי המועצה, נציגי המפלגות האורתודוכסיות.
  7. שבע שנים לאחר תחילת מאבקה, אינספור פגישות ותכתובות עם המועצה המקומית, טרם הניבו את התוצאה המבוקשת – פיסת קרקע, עליה יוצב המבנה היביל עבור הקהילה.

 

קהילת דרכי נועם ברמת השרון

 

  1. קהילת דרכי נועם, קהילת התנועה ליהדות מתקדמת, פועלת ברמת השרון מאז שנת 1981. לאחר שפניות הקהילה לקבל קרקע מהמועצה לא נענו, הגישה הקהילה בשנת 1991 עתירה, בה נדרשה המועצה להקצות לקהילה קרקע לבניית בית כנסת (בג"ץ 3244/91).
  2. בעקבות הליך פישור שנערך בפני כב' השופט בדימוס דב לוין ז"ל, הוסכם כי המועצה המקומית ברמת השרון תקצה קרקע לצורך בנית מרכז קהילתי ובית כנסת, לקהילת דרכי נועם. ביום 24.9.1998 נתן בית המשפט העליון תוקף של פסק דין להסדר האמור.
  3. בפברואר 2000 נחתם הסכם בין המועצה לקהילה, להחכרת הקרקע לקהילה לצורך בניית בית הכנסת. אולם מסיבות שונות ומשונות התעכב אישור ההסכם על ידי שר הפנים במשך שנים ארוכות. האישור מיוחל ניתן בינואר 2006, 15 שנים לאחר הגשת העתירה לבית המשפט העליון. מובן, כי בהעדר תמיכה תקציבית, ממשלתית או מוניציפאלית, נדרשת הקהילה לבנות את משכנה בכספי תרומות פרטיות, ממסד הבניין ועד תקרתו .

 

קהילת מעיינות בירושלים

  1. קהילת מעיינות, המשתייכת לתנועה המסורתית, פועלת בירושלים משנת 1994. בפעילויות הקהילה נוטלים חלק מאות משתתפים. כיום פועלת הקהילה באולם ספורט של בית ספר.
  2. ביום 14.11.2002 הגישה קהילת מעיינות בקשה להקצאת קרקע לבניית בית כנסת בשכונת ארנונה בעיר. בראשית שנת 2004 החליטה וועדת האיתורים של העירייה לאשר את הקצאת הקרקע לעמותה אורתודוכסית ולהוריד את בקשתה של קהילת מעיינות מסדר היום. לאחר שהקהילה התריעה שהליך זה נגוע בפגמים רבים, הועלו הצעות שונות במטרה לתת מענה לשתי העמותות.
  3. לאחר חילופי מכתבים ופגישות, הסתמן פתרון בדמות איחוד שני מגרשים וחלוקתם לשלושה מגרשים חדשים, שאחד מהם יוקצה לבית כנסת עבור קהילת מעיינות.
  4. בחודש יוני 2005 הודיעה הקהילה לעירייה כי פתרון זה מקובל עליה, בכפוף לכך ששינויי התב"ע המתחייבים ייעשו על ידי ובמימון העירייה, ושהקצאה זו תיעשה יחד עם הקצאת השטח, עליו מתמודדת העמותה האורתודוכסית.
  5. רק בחודש אפריל 2006 נמצא בעירייה מקור כספי לביצוע שינויי התב"ע הדרושים. לאחרונה החלה העירייה בהליכים התכנוניים הדרושים לקידום הפתרון שהוצע. ככל הנראה, ההליך יושלם רק בעוד כשנתיים. רק לקראת סוף ההליך התכנוני, תחל העירייה בהליך הקצאת הקרקע על פי נוהל הקצאת קרקעות, שאף הוא, מטיבו, אורך מספר רב של חודשים ולא מובטח לקהילה שבמסגרתו אכן תוקצה לה הקרקע האמורה.
  6. נסיונותיה של הקהילה לברר מה עלה בגורל תקציב ברודט לבניית בית כנסת בשכונת ארנונה בסכום של מיליון ₪ עלו בתוהו.

 

  1. מכל האמור עולה תמונה קשה של הפלית קהילות התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה המסורתית:
    • כל תקציבי מבני הדת ליהודים מאז קום המדינה הועברו עד כה לקהילות אורתודוכסיות (למעט הבטחתו של משרד השיכון, ב"שנת החסד" 2005, להקצות חמישה מבנים יבילים לקהילות לא אורתודוכסיות). דהיינו, הקהילות הלא אורתודוכסיות קופחו והופלו לאורך השנים בקבלת תקציבי הבינוי.
    • האפליה שהייתה מנת חלקן של הקהילות הלא אורתודוכסיות גרמה לכך שהן מצויות במצוקה פיזית קשה. הקהילות נאלצות להסתפק במבנים זמניים, שאינם מיועדים לבית כנסת, או בחלקי מבנה לשימוש מוגבל לצורך תפילות השבת והחגים בלבד.
    • הליכי הקצאת הקרקע ותקציב ברשויות המקומיות נגועים פעמים רבות באפליה ובסחבת מכוונת משיקולים פוליטיים ועל כן, ניסיונותיהן של קהילות לא אורתודוכסיות לקבל קרקע ותקציב מהרשות המקומית לרוב אינם נושאים פרי או שהשגתן כרוכה בהליכים משפטיים רבים ומורכבים.

 

  1. התבחינים שקבעה המשיבה לחלוקת מבנים יבילים ותקציבי בינוי לשנת 2006 אינם לוקחים בחשבון את הנסיבות האמורות, ועל כן נדרש שינויים לאלתר.

 

  1. בנסיבות אלה, ולאחר שמיצו את כל ההליכים שעמדו לרשותם מול המשיבה, לא נותרה לעותרות ברירה אלא לפנות לבית משפט נכבד זה.

 

 

 

הטיעון המשפטי

 

  1. העותרות יטענו כי על המשיבה לבחור במתווה שיביא לחלוקת משאבים שוויונית, אשר מתחשב בהפלייתן וקיפוחן ארוך השנים של קהילות לא אורתודוכסיות, הכל תוך שמירה על כללי המינהל התקין. על המשיבה לעצב תבחינים אשר יעניקו ביטוי מעשי לחובתה לקדם את עקרון השוויון, ובעניין הנדון – תבחינים אשר יאפשרו, הלכה למעשה, גם לקהילות לא אורתודוכסיות ליהנות ממשאבי הציבור המוקצים לבניית מוסדות דת. בהקשר זה מבחנם המרכזי של התבחינים הוא מבחן התוצאה. מקום בו התבחינים מובילים בהכרח להמשך קיפוחן של הקהילות האורתודוכסיות, על המשיבה להציע דרכים מעשיות לריפויו של קיפוח זה. בהעדר דרכים מעין אלו, הופכים התבחינים לפגומים מעיקרם.

 

  1. להלן נעמוד על הכשלים הגלומים בתבחינים. לאחר מכן נפרט את חובת המשיבה לפעול באופן אקטיבי לחלוקת משאבים באופן שוויוני, המעודד את עקרון הפלורליזם, תוך שמירה על חופש הדת. נסביר כי התבחינים במתכונתם הקיימת חוטאים לעקרונות השוויון, הפלורליזם וחופש הדת והפולחן של יהודים לא אורתודוכסים. נעמוד על כך שהמשיבה אינה יכולה להסתפק בהקצאת מבנים לרשויות המקומיות, מתוך תקווה שהן יחלקו את המבנים באופן שוויוני. היא מחוייבת להתערב על מנת לוודא שכך נעשה. לבסוף, נעמוד על חוסר הסבירות שבפעולת המשיבה ונציע מתווה לחלוקת תקציבי בינוי ומבנים, העומד בדרישות הדין.

 

הכשלים הגלומים בתבחינים

 

  1. התבחינים שקבעה המשיבה מבחינים בין מועצות מקומיות למועצות אזוריות. כן נקבעו תבחינים לבניית מבני קבע. תחילה נפרט את הפגמים המרכזיים והעיקריים אשר נפלו בתבחינים. לאחר מכן, נדון בפגמים נוספים המתייחסים, באופן ספציפי, לכל סוג תבחינים בנפרד.

 

כשל א': העדר ביטוי מעשי להעדפה המתקנת לטובת הקהילות הלא אורתודוכסיות

  1. כפי שעולה מן התבחינים להקצאת המבנים במועצות האזוריות, המשיבה מכירה בצורך לאמץ מדיניות של אפליה מתקנת כלפי הקהילות הלא אורתודוכסיות, בצד קהילות המשרתות את ציבור יהודי אתיופיה ואת ציבור יהודי בוכרה וקווקז. והנה, למרות הכרה מפורשת זו, המשיבה מתעלמת לחלוטין מן הצורך להעניק עדיפות לקהילות אלו במסגרת הקצאת המבנים במועצות המקומיות. מעבר לעובדה כי קביעת תבחינים שונים לשני סוגי הרשויות הינה תמוהה וחסרת הסבר ענייני, יש בדבר משום התעלמות בוטה של המשיבה מן העובדה כי הרוב המכריע של קהילות העותרות ממוקמות בעיריות ובמועצות מקומיות ולא במועצות אזוריות. עובדה זו הופכת את הכרת המשיבה בצורך לאמץ מדיניות של העדפה מתקנת כלפי הקהילות הלא אורתודוכסיות למעין אות מתה בתבחינים והיא בבחינת לעג לרש.

 

  1. המשיבה ציינה במכתבה (נספח כ"ה) כי במועצות אזוריות בדרך כלל אין הקצאה של בתי כנסת לעמותות, אלא בית הכנסת מופעל על ידי המועצה או היישוב. כפי שנפרט להלן, מצב שבו בית כנסת מופעל על ידי רשות מקומית הוא כשלעצמו בעייתי ביותר. מכל מקום, אף אם ניתן להצביע על הבדלים טכניים או פרקטיים בין מועצות מקומיות למועצות אזוריות, אין בהבדלים אלה כדי לשנות את החובה לנהוג בשוויון מהותי ואין בהם כדי לספק הסבר המניח את הדעת, מדוע לא נמצא המנגנון אשר יעניק עדיפות לקהילות לא אורתודוכסיות (בצד קהילות יהודי אתיופיה וקהילות יהודי בוכרה וקווקז) גם בעיריות ובמועצות המקומיות.

 

  1. יתרה מכך, הסברה של המשיבה חסר כל בסיס הגיוני, שהרי ממה נפשך: אם במועצות אזוריות נמצא המבנה בשימוש ועד הישוב או המועצה, אין טעם בהעדפה מתקנת לקהילות לא אורתודוכסיות, שהרי לאף קהילה שהיא עמותה פרטית לא מוקצה המבנה. על פי הגיון זה, דווקא ברשויות מקומיות יש צורך גדול יותר במנגנון העדפה מתקנת לקהילות לא אורתודוכסיות, שכן שם המבנה בדרך כלל מוקצה לקהילות מובחנות. ואם, לעומת זאת, המבנה במועצות אזוריות כן מוקצה לקהילות מובחנות, הרי שבכך הדבר דומה למצב המועצות המקומיות ושוב לא נמצא מדוע יש להבחין בין השניים.

 

  1. על כן, לא קיים כל הבדל מהותי בין שני סוגי הרשויות, המצדיק מתן מענה מיוחד לקהילות לא אורתודוכסיות במועצות אזוריות, והתעלמות מקיפוחן ארוך השנים במועצות המקומיות. במצב עניינים זה על המשיבה היה להעניק ביטוי למדיניות ההעדפה גם במסגרת ההקצאות במועצות המקומיות, אם באמצעות מסלול ועדת החריגים ואם באמצעים אחרים. סירובה לעשות כן, למרות הודאתה בעצם הצורך, מטיל צל כבד על תקינות התבחינים וסבירותם.

 

כשל ב': העדר התמודדות עם כשלי ההקצאה של מבני דת במסגרת הרשויות המקומיות

  1. על פי התבחינים לבניית בתי כנסת יבילים במועצות מקומיות, מבני בתי הכנסת יוקצו לרשות המקומית וזו מצדה תקצה אותם לקהילות הספציפיות. זהו אף המנגנון שנקבע לחלוקת התקציבים לבניית והשלמת מבני הקבע. ואולם, אם חלוקת בתי הכנסת והתקציבים תיעשה על ידי הרשות המקומית, ניתן להניח בוודאות, כמעט מוחלטת, כי מה שהיה הוא שיהיה וכי כל המבנים יועברו לרשותן של קהילות אורתודוכסיות. זאת, עקב המציאות הפוליטית השוררת ברשויות המקומיות בארץ, ואשר יוצרת חוסר שוויון משווע בחלוקת המשאבים לקהילות ומוסדות דתיים. הקצאת המבנים תיעשה בסופו של יום, לא על פי צרכים אמיתיים, אלא על פי כוחן הפוליטי של קבוצות לחץ שונות באוכלוסייה. התבחינים אינם נותנים אפוא מענה למצב זה של "כשל שוק".

 

  1. לשיטת העותרות, חששן רחוק מלהיות בגדר חשש תיאורטי. ניסיונן העגום של הקהילות הלא אורתודוכסיות לזכות בחלקן הראוי מסך משאבי הציבור הופך חשש זה למעין חזקה, שעל המשיבה היה להתמודד עמה במסגרת התבחינים. ההפליה המתמשכת כנגד הקהילות הלא אורתודוכסיות (שהוכרה באופן מפורש בתבחיני המשיבה עצמה), מחייבת את המשיבה לאתר פתרון ראוי במסגרת התבחינים. פתרון מעין זה אינו בנמצא.

 

  1. בתשובתה, ציינה המשיבה כי הרשויות המקומיות מחויבות לפעול על פי חוק, וכי אם יחושו קהילות העותרות שנעשה להן עוול על ידי הרשויות המקומיות, פתוחה בפניהן הדרך לתקוף החלטה זו בהליך משפטי. בכל הכבוד, טענה זו אינה משכנעת. מתיאור מאבקן הארוך של חמש קהילות העותרות, לעיל בסוף הפרק העובדתי, עולה כעובדה כי הרשויות המקומיות פעלו בניגוד לחוק בכל הנוגע להקצאת משאבי ציבור לבניית בתי כנסת. במצב זה, של נחיתות הנובעת מקיפוח ואפליה מתמשכים, אין המשיבה יכולה לטמון ראשה בחול ולקבוע תבחינים היוצרים הסדר, אשר כבר היום ידוע שבמסגרתו, ייאלצו הקהילות הלא אורתודוכסיות להילחם על זכויותיהן בבתי המשפט.

 

  1. העותרות אינן כופרות בזכותה של המשיבה לחלק את תקציבי הבינוי של מוסדות דת באמצעות הרשויות המקומיות. יחד עם זאת, בשעה שהמשיבה מודעת לאפלייתן של הקהילות הלא אורתודוכסיות ולכשלים השכיחים באופן הקצאת התקציבים על ידי הרשויות המקומיות, חובה עליה לפתור כשלים אלו בדרך זו או אחרת, בין על ידי ועדת החריגים ובין על ידי פתרון אחר.

 

כשל ג': הטיית התבחינים לטובת צרכי הציבור האורתודוכסי

  1. במסגרת התבחינים לחלוקת מבנים יבילים במועצות מקומיות נקבע "מדד צרכי דת", המבטא את מספר התושבים הצורכים שירותי דת ברשות. מדד זה הינו חלק מסולם הניקוד, הקובע את זכאותה של רשות מקומית לקבלת תקציב בינוי ואת סדרי העדיפויות בחלוקת התקציבים. דא עקא, מדד צרכי הדת מחושב על פי אחוז התלמידים הלומדים בחינוך הממלכתי דתי ובחינוך החרדי, מתוך כלל תלמידי החינוך היסודי ביישוב. ברי, כי המדד מוטה לטובת הציבור אשר צורך שירותי דת אורתודוכסיים ואינו לוקח בחשבון את אותם תושבים הצורכים שירותי דת לא אורתודוכסיים.

 

  1. גם במקרה זה, העותרות אינן כופרות בסבירות השימוש במדד צרכי הדת הנזכר, כאחד המרכיבים של הניקוד. על פניו, בחינת מספר התלמידים במסגרות החינוך האורתודוכסיות הנה דרך סבירה לבחינת חלקם של צרכני השירותים האורתודוכסים מכלל תושבי הרשות. יחד עם זאת, קביעתו של מדד זה ככלי יחיד לבחינת היקף הצורך בשירותי דת אינה מתקבלת על הדעת ומהווה ביטוי למדיניות מפלה ומקפחת. אם המשיבה מבקשת לעשות שימוש במדד צרכי הדת הנזכר, מוטלת עליה חובה לקבוע מנגנונים נוספים, אשר יעניקו ביטוי לצורכי התושבים אשר מעוניינים בשירותי דת לא אורתודוכסים. כפי שיפורט בסוף העתירה, העותרות הציעו כפתרון אפשרי קביעת מסלול נפרד עבור קהילות לא אורתודוכסיות.

 

  1. קהילות התנועה המסורתית בעומר ובכפר ורדים מהוות דוגמא למצב הבעייתי הנוצר כתוצאה מקביעת מדד צרכי הדת כמדד היחיד לבחינת מספר התושבים צרכני הדת ביישוב. בשני היישובים הללו, קיים ציבור רחב של תושבים, הנוטל חלק בפעילות הקהילות המסורתיות. מאידך, הציבור המעוניין בשרותי דת אורתודוכסיים ביישוב הוא קטן. על פי מדד צרכי הדת הנוכחי, יישובים אלה לא יהיו זכאים לבית כנסת כלל, למרות שקיים ציבור גדול של צרכני דת ביישוב. כל זאת משום ששרותי הדת שהתושבים צורכים הינם שרותי דת לא אורתודוכסיים. ברי כי המדובר בקביעה מפלה שאינה יכולה לעמוד.

 

  1. בהקשר זה, יצוין כי הצעת המשיבה להכליל נתונים בדבר ילדים שהוריהם משתייכים לקהילות לא אורתודוכסיות אינה מספקת. ממש כשם שבבחינת מספר תלמידי מסגרות החינוך האורתודוכסי לא נבחנת שאלת חברותם הרשמית של הוריהם בקהילה דתית פלונית או אלמונית, כך לא ניתן לעשות זאת בהקשרן של הקהילות הלא אורתודוכסיות. חלק ניכר מצרכני שירותי הדת הלא אורתודוכסים אינם חברים רשמיים בעמותות המפעילות את הקהילות, אך עדיין מעוניינים ונוטלים חלק בפעילויות שמציעות קהילות אלה. בנוסף, יצוין כי אם כוונת המשיבה בהצעתה היא לבחון את מספר הילדים הלומדים במסגרות חינוך יהודי פלורליסטי, הרי שהצעה זו הינה חסרת בסיס. בניגוד לציבור האורתודוכסי, המחנך את ילדיו במסגרות חינוך נפרדות, הציבור המשתייך לקהילות דתיות לא אורתודוכסיות מעוניין בחינוך ילדיו במסגרת הזרם הממלכתי, ומכל מקום, אין בנמצא זרם חינוך נפרד ומבוסס של חינוך יהודי פלורליסטי או דתי ליברלי.

 

  1. לבסוף, מעבר להשלכה הישירה של השימוש במדד צרכי הדת לצורך קביעת זכאות הרשויות להקצאה וסדרי העדיפויות בעניין זה, הרי שיש בדבר כדי להעיד על הלך המחשבה שהוביל את המשיבה לנסח את התבחינים במתכונתם הנוכחית. המשיבה הציבה לנגד עיניה את צורכי הציבור האורתודוכסי, תוך התעלמות, מכוונת או רשלנית, מצורכי הציבור הדתי-ליברלי, ובכך פעלה בניגוד לדין.

 

כשל ד': כוונת המשיבה לאפשר הפעלת בתי כנסת על ידי רשות מקומית או המועצה הדתית

  1. כל שלושת התבחינים מציינים את האפשרות שרשות מקומית או מועצה דתית תבחרנה להפעיל בעצמן את בתי הכנסת, אשר ייבנו מתקציבי המשיבה, ובכך לא ידרשו להליכי הקצאה. לטענת המשיבה, לרשות מקומית ולמועצה דתית סמכות חקוקה לקיים מבני ציבור, ומכאן שיש באפשרותן להפעיל בתי כנסת.

 

  1. לשיטת העותרות, אף אם פרשנות המשיבה לדברי החקיקה נכונה מן ההיבט הפורמאלי, הפעלתו של בית כנסת על ידי רשות מקומית מעלה בעיות קשות. לבעיות אלו לא הוצע מענה, לא במסגרת התבחינים הנדונים ולא במסגרת מדיניות המשיבה והנחיותיה.

 

  1. ראשית, על פניו הפעלתו של בית כנסת בידי רשות מקומית, מהווה עקיפה לא ראויה של הנהלים בדבר הקצאה עניינית ושוויונית של מבני ציבור. מטבע הדברים, בית כנסת משרת קהל מתפללים מסוים, האוחז בנוסח תפילה, מנהגים, השקפת עולם דתית וכו'. תכליתו של בית הכנסת לשמש כביתה של קהילה מסוימת, אשר מפעילה את בית התפילה וקובעת את סדריו. הפעלתו של בית כנסת על ידי רשות מקומית או מועצה דתית אינה משנה את העובדה כי בית הכנסת משרת קהילה מוגדרת סגנון התפילה בבית הכנסת ומנהגיו מעידים על הכרעתה של הרשות להיענות לצרכיה של קהילה דתית מסוימת. אם אכן בפועל בית הכנסת מופעל על ידי עמותה מסויימת, מבלי לעמוד בדרישות נוהל הקצאת קרקעות, יש בכך ניגוד גמור לדין.

 

  1. זאת ועוד. למיטב ידיעת העותרות, המשיבה לא הסדירה בתחיקה או בהנחיות מנהליות את האופן שבו רשות מקומית או מועצה דתית המבקשת להפעיל בית כנסת תכריע בדבר נוסח התפילה ומנהגי בית הכנסת. המשיבה אף לא הסדירה את אופן יישובן של סמכויות הרשות המפעילה את בית הכנסת עם חיי הקהילה של מתפללי בית הכנסת ורצונם הטבעי להסדיר בעצמם את נהליו. בהעדר הסדרה תחיקתית או מנהלית מעין זו, הפעלתו של בית הכנסת על ידי הרשות המקומית או המועצה הדתית מהווה צעד בלתי סביר ולא ראוי מבחינת עקרונות המנהל התקין. בשולי הדברים, יוער כי לשיטת העותרות עומדת לרשות המקומית הזכות להפעיל בית כנסת בתוך מתקנים עירוניים כדוגמת בניין העירייה. בתי כנסת מעין אלו, לא מיועדים לשרת קהילה מסוימת אלא ציבור בלתי מוגדר של עובדים ומקבלי שירותים. ואולם, נהיר הדבר כי לא לכך התכוונה המשיבה בהתייחסותה להפעלת בית כנסת על ידי הרשות המקומית או המועצה הדתית.

 

  1. בעיה נוספת העולה מעמדת המשיבה בעניין הנדון היא הפלייתם של המתפללים בבתי הכנסת שאינם מופעלים על ידי הרשות או על ידי המועצה הדתית. בעוד שאלו נדרשים לשאת בעלות החזקת בית הכנסת והפעלתו, הרי שמתפללי בית הכנסת המופעל על ידי הרשות פטורים מנטל זה. בהעדר קריטריונים ברורים לאופן הפעלת בית הכנסת טמונה בדבר פגיעה קשה בעקרון השוויון.

 

  1. לנוכח ניסיון העבר, ספק רב באם רשות מקומית פלונית, ועל אחת כמה וכמה מועצה דתית אלמונית, תחליט לנהל את בית הכנסת שבבעלותה בהתאם להשקפת עולמן של העותרות. מעבר לבעיות המוצגות לעיל באשר לעמדת המשיבה, הרי שפעם נוספת מדובר בבניית מנגנון שבו סיכויי הקהילות המשתייכות לעותרות ליהנות מהסדר זה יהיו אפסיים.

 

כשל ה': העדר תבחינים ברורים לעבודת ועדת החריגים

  1. כפי שהוצג לעיל, התבחינים הנדונים משקפים את כוונת המשיבה לעצום את עיניה לנוכח הפלייתן המתמשכת של הקהילות הלא אורתודוכסיות. לכאורה, קיומה של כוונה מעין זו נסתר בעצם קביעתה של ועדת חריגים, המיועדת להעניק פתרונות לצרכי קהילות אשר לא קיבלו מענה במסגרת התבחינים. ברם, עיון בתבחינים מלמד כי פעולתה של ועדת החריגים לוטה בערפל ואינה ברורה כלל ועיקר. עובדה זו מעלה חשש כבד בלב העותרות כי הקמת הוועדה היא בבחינת תשלום מס שפתיים ותו לא.

 

  1. כך לדוגמה, התבחינים הנדונים אינם כוללים כל הגדרה של אופן הגשת הבקשות לוועדה והאם הקהילות עצמן רשאיות לפנות לוועדה או שמא זכות זו עומדת לרשויות המקומיות שלא זכו להקצאה. נהיר הדבר כי אם מסלול זה פתוח בפני הרשויות המקומיות בלבד, אין בדבר משום מענה לאותן קהילות המופלות לרעה על ידי הרשויות המקומיות גופן.

 

  1. בנוסף, התבחינים הנדונים אינם מפרטים כל קו מנחה לפעולת הוועדה. לשיטת העותרות, בהעדר התייחסות להעדפתן של הקהילות הלא אורתודוכסיות בהקצאת המבנים במועצות מקומיות או בתקציבים לבניית מבני קבע, היה ניתן לצפות כי עדיפות מעין זו תוזכר בהקשרה של ועדת החריגים. כמו כן, ניתן היה לצפות לקביעה כי במסגרת עבודתה תעניק ועדת החריגים עדיפות לקהילות בהן נוהג נוסח תפילה, שאינו מאומץ על ידי בית כנסת אחר ברשות וכו'. דבר מכל אלה לא נקבע בתבחינים ביחס לועדת החריגים.

 

  1. במצב עניינים זה, הכלי המרכזי שיכול היה ליתן פתרון לרבות מן הבעיות שמעלות העותרות נותר ככלי ריק ולא ישים. עובדה זו מעצימה את חוסר סבירותם של התבחינים ואת היותם נגועים בפגמים.

 

  1. בצד הכשלים המרכזיים שפורטו לעיל, מבקשות העותרות להצביע על שלושה פגמים נוספים הנוגעים כל אחד לסוג אחר של תבחינים. מלבד העובדה כי פגמים אלו מצטרפים לשורת הליקויים הכללים שהוצגו לעיל, הרי שיש בהם כדי לחדד את התמונה ולפיה, במישור המעשי והתוצאתי, התעלמה המשיבה לחלוטין מצרכי הקהילות הלא אורתודוכסיות ומקהילות ייחודיות אחרות ואפלייתן המתמשכת.

 

כשל ו': מדד היחס בין מספר התושבים היהודיים לבין מספר בתי הכנסת ברשות המקומית

  1. במסגרת התבחינים לבניית בתי כנסת במועצות המקומיות כללה המשיבה מדד ניקוד ליחס בין מספר התושבים היהודיים לבין מספר בתי הכנסת. המדד כולל סולם ניקוד של 35 נקודות מסך 100 נקודות שניתן לצבור יחדיו בכלל המדדים. לשיטת העותרות, מדד זה מוכיח, פעם נוספת, כי המשיבה התעלמה כליל מקיומן של קהילות לא אורתודוכסיות או קהילות ייחודיות אחרות, שהרי נהיר כי מדד זה אינו מכיל התייחסות לשאלת אופיים של בתי הכנסת ומנהגם. כך, רשות בה פועלים עשרות בתי כנסת אורתודוכסים תזכה לניקוד נמוך במדד זה, למרות האפשרות כי ברשות זו פועלת קהילה רפורמית או קונסרבטיבית ותיקה, שלא נמצא בעבורה כל פתרון בינוי.

 

כשל ז': התבחין לבחינת המרחק בין בית הכנסת המיועד לבית כנסת אחר במסגרת המועצה האזורית

  1. במסגרת התבחינים לבניית בתי כנסת במועצות האזוריות, נדרשת המועצה לציין את המרחק בין המגרש המיועד לבניית בית הכנסת המבוקש, לבית כנסת הקרוב ביותר. ואולם, במסגרת תבחין זה לא נדרשת המועצה האזורית להצהיר על אופי בית הכנסת הקרוב. נהיר הדבר כי גם תבחין זה יוצא מנקודת הנחה של זהות בין בית כנסת אחד למשנהו, תוך התעלמות מקיומן של קהילות לא אורתודוכסיות, שדרכן ואופיין שונים מהותית מאלו של בתי הכנסת האורתודוכסיים. הפנמתו של שוני זה והפנמת עובדת גיוונם של החיים הדתיים-קהילתיים בישראל היו צריכות לגרום לכך שהמשיבה תבקש מן הרשויות לציין את המרחק לבית הכנסת הקרוב יותר, הנמנה על הזרם המבוקש; ולא כך היא.

 

כשל ח': דרישת המשיבה להשתתפות הרשות המקומית בתקצוב בניית מבני הקבע או השלמתם

  1. התבחינים לבניית מבני הקבע או השלמת בנייתם כוללים תנאי לפיו העברת התקציב מותנית בהקצאת סכום זהה ממקורותיה העצמיים של הרשות המקומית. ואולם, דרישת ה- Matching עם כספי המדינה יכולה להתממש על ידי השקעת כספי העמותה המבקשת לבנות את בית הכנסת, ולאו דווקא על ידי השקעת כספי הרשות המקומית. פעם נוספת ברור כי אם לא ישונה תנאי זה, תחשפנה הקהילות הלא אורתודוכסיות להמשך האפלייה מצדן של רשויות מקומיות. כידוע הקצאת תקציב בינוי מחייבת אישור של מועצת הרשות המקומית. ניסיון העבר מלמד כי סיכוייהן המעשיים של קהילות לא אורתודוכסיות לזכות בתקציב מעין זה קלושים, וליתר דיוק, אפסיים. גם בעניין זה מחובתה של המשיבה שלא לעצום עיניה לנוכח המציאות המתוארת בעתירה זו ולייסד בתבחינים את האפשרות להשלמת תקציבי הבינוי מכספי הקהילה, אם באותם מקרים בהם מדובר בקהילה הראויה להעדפה מתקנת ואם בכלל.

 

  1. סיכומם של דברים (וליתר דיוק – סיכומם של כשלים): לשיטתן של העותרות, הכשלים המוצגים לעיל הינם בבחינת חלקי תצרף, המתחברים יחדיו לתמונה אחת, ולפיה בעת ששקדה המשיבה על הכנת המבחנים עמדו לנגד עיניה קהילות היהדות האורתודוכסית לבדן. המשיבה בחרה להתעלם, הלכה למעשה, מצרכיהן של הקהילות הלא אורתודוכסיות, וקהילות נוספות בעלות צרכים ייחודיים (דוגמת קהילות עולי אתיופיה), ומאפלייתן ארוכת השנים. התייחסותה הישירה של המשיבה לצרכי הקהילות הלא אורתודוכסיות במסגרת המצומצמת של התבחינים לבניית בתי כנסת במועצות האזוריות היא בבחינת "עלה תאנה", אשר רק מדגיש את מערומי התבחינים בכל הנוגע לקידום ערכי השוויון והפלורליזם. לאחר שהעותרות מיצו את ההליכים למול המשיבה טרם פרסום הנוסח הסופי של התבחינים ולאחריו, אין מנוס מן הקביעה כי המשיבה בחרה להתעלם במודע ממצוקות הקהילות הלא אורתודוכסיות, ודי לעיין בהגדרתן בתבחיני המועצות האזוריות כ"קהילות שאינן נמנות על הזרם המרכזי ביהדות", על מנת להעיד על עובדה זו.

 

חובותיה של המשיבה בבואה להקצות משאבי ציבור

  1. לאחר פרישת מסכת הכשלים בפני בית המשפט הנכבד, יוצגו להלן החובות המוטלות על המשיבה, בעת חלוקת מבנים ותקציבים לבניית מבני כנסת; חובות אשר אינן באות לכדי מימוש במסגרת התבחינים הקיימים, על כשליהם.

 

  1. כידוע, המדינה מחזיקה בנכסי הציבור בנאמנות עבור הציבור. על כן, אין היא רשאית לחלקם באופן שרירותי ולא ענייני.. הקצאת משאבים על ידי המדינה כפופה לעקרונות היסוד של שיטת המשפט, ובהם עקרונות השוויון והפלורליזם.

 

עקרון השוויון

 

  1. שורה ארוכה של פסקי דין עמדה על חשיבותו ומעמדו של עקרון השוויון במשפט הישראלי. עקרון השוויון הוא "מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (השופט לנדוי בבג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר-האוצר, פ"ד כג(1) 693). כדברי הנשיא ברק:

 

"השוויון הוא ערך יסודי לכל חברה דמוקרטית, "אשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו"… הפרט משתלב למרקם הכולל ונושא בחלקו בבנית החברה, בידעו שגם האחרים עושים כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית עליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".

(בג"צ 953/87 פורז נ' מועצת עירית תל-אביב, פ"ד מב(2) 309, 333-332.

 

  1. הפליה נוצרת כאשר גורמים השווים מבחינה רלוונטית מטופלים באופן שונה:

 

"עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת. המושג 'שוויון' בהקשר זה, פירושו איפוא שוויון רלוונטי (RELEVANT EQUALITY) והוא הדורש, לענין המטרה הנדונה, 'טפול שווה' (EQUALITY OF TREATMENT) באלה אשר המצב האמור מאפיין אותם. כנגד זה, תהא זו הבחנה מותרת, אם השוני בטיפול בבני אדם שונים ניזון מהיותם נתונים, בשים לב למטרת הטיפול, במצב של אי-שוויון רלוונטי (RELEVANT INEQUALITY), כשם שתהא זו הפליה, אם הוא ניזון מהיותם נתונים במצב של אי שוויון, שאינו רלוונטי למטרת הטיפול." ד"נ 10/69 בורונובסקי נ. הרבנים הראשיים לישראל, פ"ד כה(1) 7, 35.

 

  1. עקרון השוויון מחייב כל גוף ציבורי במדינה. הוא חל, בראש ובראשונה, על הקצאת משאבים של המדינה. "המשאבים של המדינה, אם קרקע ואם כסף, וכן גם משאבים אחרים, שייכים לכל האזרחים, וכל האזרחים זכאים ליהנות מהם על פי עקרון השוויון, ללא הפליה מחמת דת, גזע, מין או שיקול פסול אחר" (בג"ץ 1113/99 עדאלה נ' השר לענייני דתות, פ"ד נד(2) , 164, להלן: עניין עדאלה):

 

"אכן, כספי התקציב הם כספי מדינה. רשויות השלטון המוסמכות לפעול בהם, אינן רשאיות לעשות בהן כטוב בעיניהם. רשויות השלטון הם נאמני הציבור, והוצאתם של כספים אלה וחלוקתם, צריכה להיעשות בדרך העולה בקנה אחד עם נאמנות זו… התמיכה צריכה להיעשות על פי עקרונות של סבירות ושוויון… ומתוך שיקולים עניניים… רק בדרך זו תעשה התמיכה באופן המתיישב עם חובת הנאמנות של השלטון. רק בדרך זו מובטח אמון הציבור, כי תמיכת המדינה נעשית לפי משקל העניין ולא משקל המעונין."

בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב (4) 705 , 706-707.

 

 

  1. המבחן לבדיקת קיומה או אי קיומה של אפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. לצורך קביעת קיומה של אפליה יש לבחון את התוצאה הסופית; המניע לפעולה אינו בגדר מבחן הכרחי או מכריע לבחינת קיומה של אפלייה (בג"ץ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749, 759-760, בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 658-659).

 

  1. מהתשתית העובדתית שפורטה לעיל עולה שמבחן התוצאה מצביע על הפליה חד משמעית המופנית כנגד קהילות לא אורתודוכסיות. כאמור לעיל, כל התקציבים לבניית מאות בתי כנסת – בסכומים של מאות מיליוני ₪ – הועברו לקהילות אורתודוכסיות. המדינה לא העבירה ולו שקל אחד מתקציבי בינוי בתי הכנסת לקהילות העותרות. קהילות התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה המסורתית מצויות עקב כך במצוקה פיזית קשה. רבות מהן פועלות בתנאים לא תנאים, אשר אינם מאפשרים להן להציע לתושבי המדינה אלטרנטיבה דתית פלורליסטית ושוויונית.

 

  1. על המשיבה לקחת עובדה זו בחשבון בעת שהיא קובעת תבחינים לחלוקת תקציבי הבינוי לשנת 2006. עליה לפעול להשגת שוויון מהותי בחלוקת משאבי הציבור, נוכח קיפוחן רב השנים של קהילות העותרות. כפי שהוצג לעיל, התבחינים שקבעה המשיבה אינם עושים כן והדבר בא לידי ביטוי בכל הכשלים הנזכרים לעיל.

 

הצורך בהעדפה מתקנת

  1. העותרות יטענו כי במצב דברים זה, לא ניתן להסתפק בתבחינים זהים לקהילות אורתודוכסיות וקהילות לא אורתודוכסיות. האפליה רבת השנים הביאה את הקהילות הלא אורתודוכסיות לנקודת מוצא חלשה בכל הנוגע לתקציבי הבינוי. לפיכך, יטענו העותרות כי יש צורך ביישומה של העדפה מתקנת, אשר תפעל לצמצום הפערים. בהקשר זה נאמר:

 

"לידתו של מושג ההעדפה המתקנת הינה בהכרה כי בשוויון הפורמאלי לבדו אין כדי להבטיח את הגשמת ערך השוויון הלכה למעשה (פ' רדאי "על העדפה מתקנת" משפט וממשל ג (תשנ"ה) 145… לא זו אף זו – שוויון פורמאלי אף עלול להגביר את הפער שבין הקבוצות, מקום בו "קיים פער גדול בין קבוצה לקבוצה, עקב קיפוח ממוסד או אפליה ממושכת, על רקע חולשה של בני קבוצה מסוימת, על רקע דעה קדומה כלפי בני הקבוצה או על רקע היסטורי או אחר" (י' זמיר ומ' סובל "השוויון בפני החוק" משפט וממשל ה (תש"ס) 165, 200). העדפה מתקנת נתפסת, לפיכך, כ'דרך שיטתית להיאבק נגד האפליה השיטתית'".

בג"ץ 11026/01 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המעוט הערבי בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(3) 31, 39.

 

  1. יוצא שהעדפה מתקנת של קבוצה מסוימת, שלכאורה היא מפרה את השוויון, למעשה היא אשר מקדמת את השוויון המהותי. העדפה מתקנת היא ראויה, כאשר היא מכוונת לפצות ציבור חלש או קבוצה חלשה, הסובלים ממצב של תת-שוויון, במיוחד אם מצב זה נובע מקיפוח ממושך, בין אם הוא מודע ומכוון ובין אם לאו (עניין עדאלה, בע' 182):

 

"קיומו לאורך זמן של שוויון פורמלי בלבד מעלה את החשש שבשל דרכו של עולם ומנהגי הבריות, תונצחנה תוצאותיה של ההפליה. תיקון עוולות העבר והשגת שוויון מעשי יכולים, לכן, להיעשות רק בהענקת יחס מועדף לבני הקבוצה החלשה." [ההדגשה הוספה]

בג"ץ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' שר התחבורה,  פ"ד מח(5) 501 , 519-520.

 

  1. בית המשפט אף התייחס ספציפית לסוגיית ההעדפה המתקנת בכל הנוגע לחלוקת תקציבים על ידי המדינה כשהוא קובע כי דרך זו (של העדפה מתקנת) היא הדרך הראויה למיגורה של אפליה תקציבית ארוכת שנים: בג"ץ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון פ"ד נח(5) 79, 95.

 

  1. בענייננו, מלמדים הנתונים על פערים אבסולוטיים בהקצאת תקציבי בינוי ומשאבי ציבור לבתי כנסת של קהילות לא אורתודוכסיות לעומת בתי כנסת אורתודוכסים. עקרון השוויון מחייב מתן מענה אף לצרכיהן הפיזיים של קהילות יהודיות ליברליות. נוכח מצבם העגום של המבנים בהם פועלות רבות מקהילות אלה, מתחייבת העדפתן לטובה בכל הנוגע להקצאת משאבים בתחום מבני הדת. לפיכך, הכרחי לפעול על דרך ההעדפה המתקנת לצמצום פערים אלה וכל מדיניות שמגבשת המשיבה לטיפול בנושא מבני בתי כנסת חייבת להתייחס למרכיב זה.

 

  1. כפי שראינו, המשיבה קבעה מנגנון של העדפה מתקנת רק בתבחינים לבניית מבנים יבילים במועצות אזוריות. לא נקבע מנגנון דומה בתבחינים לבניית מבנים יבילים במועצות מקומיות ובתבחינים למבני קבע. המשיבה לא הציגה הסבר משכנע לאבחנה תמוהה זו. העותרות יטענו כי יש לקבוע מנגנון העדפה מתקנת שיחול על כל סוגי התבחינים.

 

עקרון הפלורליזם

 

  1. "פעולה כללית של רשות שלטונית בתוקף תפקידה הממלכתי מחייבת גישה פתוחה והוגנת, שאינה מותנית דווקא בהזדהות עם השקפתו של זרם זה או אחר אלא מבטאת יחס של שוויון אשר לו זכאים כל הזרמים" (בג"ץ 650/88 התנועה ליהדות מתקדמת נ' השר לענייני דתות, פ"ד מב(3) 381). ואולם בכך אין די. עקרון הפלורליזם מחייב את עידוד הזרמים הלא אורתודוכסים ביהדות.

 

  1. עקרון הפלורליזם פירושו עידודן של מגוון דעות ופעילויות שיש בהן כדי להעשיר את אפשרויות הבחירה של האזרחים, ובכך תורמות הן להגשמתו המירבית של חופש הבחירה ועיצוב הזהות של הפרט. במקרה דנן, חובתה של המדינה לאפשר פלורליזם דתי משמעו עידודן של תפיסות דתיות שונות מחד, וגילוי סובלנות כלפי אותן תפיסות, מאידך, דווקא כאשר שוררת מחלוקת לגבי אותן תפיסות. על חובתה של המדינה לקדם פלורליזם דתי כבר עמד בית משפט נכבד זה בפרשת התנועה המסורתית:

 

"יתרון הוא גם לחברה, שיש בה מגוון של תפיסות, אורחות חיים ומוסדות. המגוון מעשיר. הוא מבטא מציאות חיים; הוא תורם לשיפור החיים; הוא נותן משמעות מעשית לחופש. החופש הוא בחירה. ללא אפשרות של בחירה בין דרכים שונות, החופש של אדם לבחור את דרכו הוא רק מליצה. זה עיקרו של הפלורליזם, שהוא מרכיב חיוני ומרכזי של חברה דמוקרטית, לא רק במישור הפוליטי, אלא גם במישור התרבותי, לרבות במישור הדתי: מגוון של דרכים ואפשרות לבחור ביניהן…

מדינת ישראל היא, כפי שגם נקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, מדינה יהודית ודמוקרטית. ההיבט היהודי של המדינה בא לידי ביטוי, בהקשר הנדון, במתן תמיכה לתרבות תורנית. אולם לא בהכרח תרבות תורנית העשויה  כולה בדפוס אחד. התרבות התורנית עשויה, הלכה למעשה, גוונים וגווני גוונים. המדינה נדרשת לאפשר ביטוי לאלה ואף לאלה. כך נדרש מן המדינה לא רק בשל עקרון השוויון. כך נדרש ממנה גם בשל תפיסת הפלורליזם. הפלורליזם הוא היבט של הדמוקרטיה. וישראל היא מדינה יהודית שהיא גם מדינה דמוקרטית." [ההדגשות הוספו]

(בג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, פ"ד נג(5) 337, 376-378).

 

ולאחרונה:

 

"עיקרון נוסף שחשיבותו הוכרה בפסיקת בית משפט זה הינו עיקרון הפלורליזם. ההנחה היא שמרכיב בסיסי וחיוני בחיי דמוקרטיה תקינים הוא הפלורליזם, שכן המגוון הוא המבטא את הדמוקרטיה הלכה למעשה. מדינה דמוקרטית מכבדת את כל הזרמים, התפיסות והשונויות שבה, נותנת להם מרחב קיום ופעולה, ואף תומכת בהם באופן שוויוני. חברה דמוקרטית אף אינה יכולה להסתפק במתן אפשרות קיום לזרמים שונים, ועליה לתת תמיכה כספית שוויונית לכל הזרמים."

בג"ץ 11020/05 פנים להתחדשות יהודית בישראל נ'  שרת החינוך (טרם פורסם).

 

  1. עמידה על עקרון הפלורליזם מחייבת, במקרה הזה, עשייה פוזיטיבית של המדינה למען עידוד הקהילות הלא-אורתודוכסיות בישראל וזאת משני טעמים: ראשית, על מנת לעודד מגוון ושונות יש לוודא שקהילות יהודיות דתיות שונות, לרבות קהילות ליברליות, יוסיפו להתקיים ויוכלו להציע לציבור להשתתף בחוויה היהודית הליברלית. שנית, אף עקרון הפלורליזם מחייב מתן יחס שוויוני לזרמים הליברליים, שעד כה קופחו בהקצאת משאבי המדינה. שוויון מהותי, כאמור לעיל, מחייב לעיתים מתן יחס מועדף לקבוצה שקופחה במשך שנים ונקודת הפתיחה שלה חלשה ביותר לעומת קבוצת הרוב.

 

  1. הקהילות הלא אורתודוכסיות בארץ נתונות במצוקה פיזית קשה. לאורך שנים קופחו קהילות אלה בכל הנוגע לקבלת משאבי מדינה, ובכללם תקציבי בינוי. בעת חלוקת מבני בתי כנסת יבילים, או תקציבים לבינוי בתי כנסת, מחובת הרשות הארצית לשקול שיקולים אלה הן מכוח עקרון השוויון, והן על מנת לצקת תוכן לחובת המדינה להעמיד בפני התושבים מגוון אפשרויות למימוש חופש הדת שלהם.

 

  1. התבחינים במתכונתם הנוכחית עומדים בניגוד לחובה לקדם את הפלורליזם הדתי, בכך שהם אינם נותנים מענה אמיתי לצרכיהן של קהילות לא אורתודוכסיות שקופחו לאורך שנים בהקצאת משאבי מדינה, ואשר מצויות במצוקה מבנית קשה.

 

פגיעה בחופש הדת והפולחן

 

  1. חופש הדת והפולחן הנו כלל יסוד במערכת המשפטית של מדינת ישראל (בג"ץ 292/83 נאמני הר הבית נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ"ד לח(2) 449, 454). חופש הדת נמנה עם החירויות שעליהן מושתת משטרנו הדמוקרטי (השופט קיסטר בבג"ץ 291/74 בילט נ' הרב הראשי לישראל, פ"ד כט(1) 98, 101). הוא נמנה על זכויות היסוד של האדם וקשור למימוש זהותו העצמית (בג"ץ 10356/02 הס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443, 461). הוא היבט של כבוד האדם (ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, 653).

 

  1. גם אנשי העותרות, ככל האזרחים במדינת ישראל, נהנים מחופש דת ופולחן. אכן, מתוקף חופש זה, מכירה המדינה בזכותו של אדם להגדרה עצמית "בגדרו של זרם דתי כזה או אחר" (בג"ץ 2597/99 רודריגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412, 440). בעשותה כן, המדינה מאמצת תפיסה המכירה בחשיבותו של פלורליזם דתי "המשתלב בתפיסות יסוד חוקתיות של חופש דת וחירות הרוח של האדם" (בג"ץ 1031/91 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 687; בג"ץ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פ"ד מג(4) 793, 843).

 

  1. פועל יוצא של חופש הדת הקיים לאנשי העותרות הוא חובת המשיבה להעמיד לרשותן מבנים בהם יוכלו לממש את זכותם לחופש דת ופולחן, במקום בו המשיבה רואה חובה לעצמה לתמוך בפעילותן של קהילות דתיות, בין השאר באמצעות הקצאת מבנים. על חובה זו עמד השופט זמיר בפרשת התנועה המסורתית:

 

"לחופש הדת, כמו לזכויות אחרות, יש שתי פנים. מצד אחד, חופש הדת מקנה חירות לכל אדם או גוף לבחור לעצמו תפיסה דתית כרצונו. מצד שני, חופש הדת מטיל איסור על כל רשות מינהלית לפגוע באדם או גוף, ובכלל זה איסור להפלות אדם או גוף, בשל תפיסה דתית שבחר לעצמו. כך, בראש ובראשונה, משרד הדתות, שהופקד מטעם המדינה לסייע לבני דתות שונות ובעלי תפיסות שונות בסיפוק צורכי הדת שלהם, וחובה עליו להתייחס אליהם באופן שוויוני" [ההדגשה הוספה] (בע' 374).

 

וכן:

"חופש הדת והפולחן הם מחרויות היסוד המוכרות לפי שיטתנו המשפטית ומהוות חלק ממנה. ביטוייה של החרות האמורה הם, כמובן, בעיקרם בחופש ההבעה והמעשה הדתיים אולם בכך לא סגי. בין היתר נובע מקיומה של החרות האמורה שינהגו במאמינים במידה של שוויון וכי רשויות השלטון ירחיקו עצמם מכל מעשה או מחדל כלפי המאמינים על זרמיהם, לרבות ארגוניהם ומוסדותיהם, שטעם של הפלייה פסולה מתלווה אליו."

(בג"ץ 650/88 התנועה ליהדות מתקדמת נ' השר לענייני דתות, פ"ד מב(3) 377, 381).

 

  1. זכותן של העותרות והמאמינים המשתייכים לקהילותיהן לחופש דת, אינה מוטלת אפוא בספק. זכות זו מעוגנת בדין ובהלכה הפסוקה. כמוה אף חובתה של המשיבה שלא להכשיל את מימושו של חופש זה, ואף לפעול באופן אקטיבי כדי לאפשרו מקום שהדבר נדרש.

 

  1. חלק מחופש הדת הינו כמובן קיומו של מקום תפילה המתאים לצורך זה ומקום לקיום פעילויות דתיות אחרות. המשיבה מודעת לבעיית המבנים הקשה של הקהילות הלא אורתודוכסיות, והראיה – ההתייחסות לכך בתבחינים לבניית מבנים יבילים במועצות אזוריות. ואולם, התבחינים שניסחה המשיבה ביחס למועצות מקומיות ולמבני הקבע, חוטאים לחובה להבטיח את חופש הדת של העותרות, שכן הם אינם מנסים לפתור את מצוקת המבנים העקבית של הקהילות הלא-אורתודוכסיות. בכך מסכלים התבחינים את יכולתם של אנשי העותרות לממש את חופש הדת שלהם.

 

סתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

  1. ראוי לזכור כי הן חופש הדת והפולחן והן עקרון השוויון הינן זכויות המוגנות על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו, לעניין חופש הדת כהיבט של כבוד האדם, בג"ץ 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, 655; לעניין הפליה כפגיעה בכבוד האדם ראו בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת (טרם פורסם), בפסקאות 35,38 לפסק דינו של הנשיא). הפגיעה בזכויותיהן של העותרות עומדת אפוא בניגוד לחוק היסוד.

 

  1. מאידך, אין מתקיימים תנאיה של פסקת ההגבלה, הקבועים בסעיף 8 לחוק ("אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו"). מלבד העובדה שהפגיעה לא נעשתה בחוק או על פי חוק, נכשל ההסדר הנוכחי מלעמוד בדרישת המידתיות.

 

  1. כידוע, החלטה שלטונית היא כדין רק אם האמצעי השלטוני אשר ננקט לשם הגשמת התכלית השלטונית, הוא במידה הראויה, ולא מעבר לנדרש. במקרה זה, התכלית שלשמה מחולקים תקציבי בינוי מבני הדת – מתן מענה לצרכיהם הדתיים של התושבים היהודיים – אינה מסבירה כלל מדוע נקבע הסדר אשר פוגע אנושות בזכויות העותרות. נהפוך הוא, דווקא על מנת להגשים את תכלית התקציבים הללו צריך היה לגבש תבחינים אשר יגנו על זכויותיהן של העותרות. אין אלא להסיק שהתבחינים שנקבעו, מעבר להיותם בלתי חוקיים, פשוט אינם מגשימים את המטרה השלטונית שלשמה נועדו.

 

 

פיקוח המשיבה על הרשויות המקומיות

 

  1. ראוי להדגיש כי המשיבה אינה יכולה להסתפק בהקצאת מבנים לרשויות המקומיות, מתוך תקווה שהן יחלקו את המבנים באופן שוויוני. בהיות תקציבי הבינוי תקציבי מדינה, מחויבת המשיבה להסדיר את אופן חלוקת המשאבים על מנת לוודא שכך אכן נעשה. בעניין הצורך בפיקוח ממשלתי על כספי ציבור המוקצים על ידי הרשות המקומית נאמר:

 

"צריכה האמת להיאמר, יש צורך בפיקוח ממשלתי על הרשות המקומית. מטבע הדברים יש מקום לפיקוח על השימוש שנעשה בכספים המועברים מאוצר המדינה לקופת הרשות המקומית. מעבר לכך, הנסיון הוכיח כי חלק מן הרשויות המקומיות אינן מנוהלות באופן תקין." [ההדגשה הוספה]

פרופ' יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך א', בע' 375.

 

  1. בעניין זה נאמר עוד:

 

"חלק מכספי התמיכות שמחלקת המועצה [המקומית] הם כספים המתקבלים במישרין לתכלית זו מן המדינה, אולם אף שחוק יסודות התקציב אינו חל אלא על מוסדות המדינה, הצורך בקריטריונים שוויוניים חל גם על הרשויות המקומיות… גם המדינה וגם המועצה חייבות לפעול בחלוקת כספים על-פי קריטריונים ראויים. כזכור, בתחילת הדרך פעלה המועצה באמצעות אגודת הספורט. "שרשור" הכספים שהועברו לאגודת הספורט איננו משחרר את המועצה מהצורך לחלק את הכספים על-פי קריטריונים ראויים."

עניין עמותת ל.כ.ן., בע'  88-89.

 

  1. העובדה שהקצאת המבנים תיעשה על ידי הרשויות המקומיות אינה משחררת את המשיבה מחובתה לדאוג שהמבנים מוקצים באופן שוויוני. אדרבה, אם הרשויות המקומיות יחטאו לעקרון השוויון, תימצא המשיבה חוטאת לתפקידה גם כן:

"המדינה אינה יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין, על ידי שימוש בגוף שלישי הנוקט מדיניות מפלה. אכן, את שהמדינה אינה רשאית לעשות במישרין, אין היא רשאית לעשות בעקיפין….

השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם המדינה, היא עצמה, מפירה את חובתה לנהוג בשוויון, שעה שגוף שלישי אליו מועברים מקרקעי המדינה, נוקט במדיניות המקצה מקרקעין ליהודים בלבד. על שאלה זו תשובתנו הינה בחיוב." [ההדגשה הוספה]

בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1),  258, 281-283.

 

 

  1. יוצא שעל המשיבה לוודא כי המבנים מחולקים באופן שוויוני. התבחינים בנוסחם הנוכחי מותירים את ההחלטה בידי הרשות המקומית, מבלי שנקבע מנגנון שיבטיח כי חלק מהמבנים והתקציבים יועבר לקהילות לא אורתודוכסיות, וזאת במציאות בה המשיבה מכירה היטב את הכשלים הטמונים בשיטתה שלה.

 

  1. נדגיש שוב כי הפתרון שמציעה המשיבה, לפיו פתוחה הדרך בפני קהילות העותרות שזכויותיהן נפגעו לפנות לבית המשפט, הינו בלתי סביר בעליל. לא ייתכן שהמשיבה תקבע מנגנון אשר ידוע כבר כעת שיביא להפרת זכויותיהן של קהילות העותרות.

 

חוסר סבירות

 

  1. העותרות תטענה כי מדיניות המשיבה נגועה באי סבירות קיצונית וגם מטעם זה דינה להתבטל.

 

  1. הלכה ידועה היא, כי בעת שרשות מפעילה את שיקול דעתה עליה לשקול רק את השיקולים שהוסמכה לשוקלם במסגרת החוק המסמיך. מתן משקל לשיקול אשר לא בא בגדרו של המסמיך מהווה שקילתו של שיקול זר, דבר הפוסל את פעולת הרשות. עמד על כך השופט ברק בפרשת פורז:

 

"הרשות השלטונית… רשאית לפעול על פי שיקול דעתה ובלבד ששיקול דעת זה מקיים את כללי המשפט המינהלי הישראלי (החקוק וההלכתי, המהותי והדיוני) בענין הפעלתו של שיקול דעת מינהלי. על כן, חייב שיקול הדעת השלטוני לקחת בחשבון את אותם שיקולים הנופלים לדלת אמותיו של החוק המסמיך אותו להפעיל שיקול דעת. שיקול החורג ממטרותיו של החוק המסמיך הוא שיקול זר, ועל כן פסול, ואין הרשות השלטונית רשאית להתחשב בו"

(בג"צ 953/87 פורז נ' מועצת עירית תל-אביב, פ"ד מב(2) 309, 324).

 

  1. תכלית חלוקת תקציבי הבינוי על ידי המשיבה הינה לענות על צרכי הדת של כלל תושבי הארץ היהודיים, ולהעניק כלים למימוש חופש הדת שלהם. בהתחשב בעובדה שתקציבי דו"ח ברודט הולכים ומתמעטים, זהו הערוץ היחידי באמצעותו מסייעת כיום המדינה לבנייתם של בתי כנסת ברחבי הארץ. המשיבה אינה יכולה לקבוע נוהל לחלוקת התקציבים, אשר אינו נותן מענה לצרכיהן של קהילות לא אורתודוכסיות. זאת בפרט כאשר העותרות הוכיחו אפליה קשה בחלוקת התקציבים עד כה, ומצוקה פיזית קשה של קהילות העותרות.

 

  1. בשנת 2005 הכיר משרד השיכון בצורך להעניק העדפה מתקנת לקהילות לא אורתודוכסיות. אף המשיבה הכירה בצורך זה וקבעה מנגנון העדפה מתקנת בתבחינים למבנים יבילים במועצות אזוריות. סירוב המשיבה להעניק העדפה מתקנת כאמור גם בתבחינים של המועצות המקומיות ובתקציבי מבני הקבע נגוע בחוסר סבירות קיצוני. זאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, המשיבה הכירה בצורך ובהפליה המתמשכת אך אינה פועלת לתקן את המצב ואינה עושה שימוש באמצעים העומדים לרשותה; שנית, אין כל בסיס להבחנה בין רשויות מקומיות למועצות אזוריות לעניין הנדון וכל מאמצי המשיבה להבחין ביניהם אינם משכנעים בלשון המעטה.

 

  1. במקרים כגון דא, "די בכך שההחלטה על פניה הינה בלתי סבירה באופן מהותי או קיצוני כדי שאפשר יהיה לפסול אותה בשל חוסר סבירות" (י' זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', ע' 764).

 

  1. המשיבה מחוייבת אפוא לוודא כי מבני בתי הכנסת היבילים, כמו גם התקציבים לבניית מבני קבע, מחולקים באופן שוויוני, תוך עמידה על עקרון הפלורליזם. כפי שראינו, התבחינים שנקבעו אינם נותנים מענה הולם לצרכיהן של קהילות לא אורתודוכסיות.

 

המתווה המוצע על ידי העותרות

 

  1. במכתבן מיום 26.11.06 (נספח כ"ג), הציגו העותרות למשיבה מתווה אפשרי להסדרת הסוגיה הנדונה בעתירה זו. הגם שמתווה זה הינו מתווה אחד בלבד מתוך מספר פתרונות אפשריים לכשלי התבחינים, מוצאות העותרות לנכון לפרוש מתווה זה בפני בית המשפט הנכבד. זאת, על מנת להדגים כיצד עמדה בפני המשיבה האפשרות לרפא את כשלי התבחינים, אם רק היה הדבר על סדר יומה ואם עקרונות השוויון והפלורליזם היו כנר לרגליה.

 

  1. על פי הצעת העותרות, מן הראוי היה לקבוע מתווה אחיד שיחול הן על הקצאת מבנים יבילים במועצות מקומיות, הן על הקצאת מבנים יבילים במועצות אזוריות והן לגבי תקציבים לבניית מבני קבע. על מנת לתת מענה לצרכיהן של קהילות לא אורתודוכסיות וקהילות ייחודיות נוספות, ראוי היה לקבוע שני מסלולים: מסלול מרכזי ומסלול משני (ובלשון התבחינים: ועדת החריגים), כאשר במקרה שקהילה מקבלת בית כנסת יביל/תקציב בינוי במסלול המשני, יתווסף זה לבית הכנסת שיכולה הרשות המקומית לקבל במסלול העיקרי. כפי שפורט בהרחבה לעיל, מסלול ועדת החריגים הקבוע בנוסח הנוכחי של התבחינים אינו מספק, הואיל ולא נקבעו כל תבחינים לחלוקת מבנים או תקציבים במסלול זה.

 

  1. במסלול העיקרי, תעשה הגשת הבקשות באמצעות הרשות המקומית. המשיבה תקבע את חלוקת בתי הכנסת או התקציבים בין הרשויות. הרשות המקומית תקצה את בית הכנסת או התקציב לעמותות על פי נוהל הקצאת קרקעות או על פי נוהל תמיכות.

 

  1. במקביל, ייקבע מסלול ועדת חריגים. מסלול ועדת החריגים ייתן מענה לקהילות, אשר מדד צרכי הדת אינו משקף את צרכיהן. המסלול ייועד לקהילות מיעוט, שעונות על התנאים הבאים (להלן: "תנאי הסף של מסלול ועדת החריגים"):
    • אין ביישובן מבנה בית כנסת בו מתפללים בנוסח תפילה זהה לזה של אותה קהילה.
    • הקהילה ממוקמת כעת במבנה זמני.
    • הקהילה פועלת ביישוב לפחות חמש שנים.
    • בתוך מסלול ועדת החריגים תינתן עדיפות לקהילות לא אורתודוכסיות, לקהילות עולי אתיופיה וקהילות עולי בוכרה וקווקז (כקביעת המשיבה עצמה ביחס למועצות האזוריות).

 

  1. מסלול ועדת החריגים יכול לפעול באחת משתי דרכים.: הגשת הבקשות למשיבה ישירות על ידי הקהילות; הגשת הבקשות למשיבה על ידי הרשויות המקומיות.
  2. הבקשות תוגשנה על ידי הקהילות ישירות למשיבה:
    • תנאי להגשת הבקשות יהיה אישור של הרשות המקומית, לפיו הקרקע עליה יוצב המבנה, או עליה ייבנה בית הכנסת שלשמו ניתן התקציב, הוקצתה/תוקצה לעמותה בהתאם לנוהל הקצאת קרקעות.
    • המבנים או התקציבים יחולקו על ידי המשיבה על פי תבחינים שייקבעו על ידה, במסגרת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה – 1985. בין תבחינים אלה:
      • מתן עדיפות לקהילות לא אורתודוכסיות, כמו גם לקהילות אתיופיה ולקהילות עולי בוכרה וקווקז.
      • ותק הקהילה – כמה שנים היא פעילה ביישוב.
      • גודל הקהילה.
      • המרחק מהמגרש המבוקש לבית הכנסת מאותו נוסח תפילה.
      • ניסיון מתמשך של הקהילה לקבל מבנה במסלולי תקצוב אחרים.
  1. הבקשות בעבור קהילות ייחודיות העומדות בתנאי הסף של מסלול ועדת החריגים יוגשו על ידי הרשויות המקומיות. על מנת להבטיח את פומביות ההליך ושקיפותו, תחויב הרשות המקומית לפרסם מודעה בדבר האפשרות לקבל מבנה יביל, בה יוזמנו קהילות שעונות על תנאי הסף של מסלול ועדת החריגים (בין אם הוקצתה להן כבר קרקע, ובין אם בכוונתן לבקש הקצאת קרקע) לפנות לרשות המקומית ולבקש כי תפנה עבורן לרשות הארצית בבקשה לקבל מבנה. הבחירה בין הבקשות תיעשה על פי התבחינים שצוינו בסעיף 159 לעיל.

 

  1. המתווה המוצג לעיל מציע פתרון ראוי למצוקתן של קהילות ייחודיות, דתיות ליברליות ואחרות, המופלות לרעה בקבלת משאבי ציבור בתחום הבינוי, פתרון אשר המשיבה בחרה להתעלם ממנו. יודגש כי העותרות אינן כופרות בעובדה כי מרבית הקהילות היהודיות הדתיות בישראל פועלות ברוח היהדות האורתודוכסית וכי עובדה זו יכולה להשתקף בדרכים שונות בתבחינים (לדוגמה, הגדרת מסלול עיקרי להקצאה התואם את מאפייני היהדות האורתודוכסית). יחד עם זאת, עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית מחייבים את המשיבה ליתן פתרון ראוי וישים גם לצרכי הקהילות הלא אורתודוכסיות וקהילות ייחודיות אחרות. נוכח כל האמור לעיל, נהיר הדבר כי המשיבה נכשלה לעמוד בדרישה בסיסית זו.

 

סיכום

 

  1. מהאמור עולה כי קהילות התנועות הלא אורתודוכסיות בישראל הופלו במשך שנים בקבלת משאבי מדינה לצורך בניית בתי כנסת. מצבן הקשה מחייב מתן העדפה מתקנת לתיקון האפליה רבת השנים. התבחינים שניסחה המשיבה לבניית מבנים יבילים ולחלוקת תקציבי בינוי לשנת 2006 אינם עושים דבר לתיקון האפליה ומנציחים למעשה את המצב הקיים ובכך חוטאים בעצמם לעקרונות השוויון והפלורליזם, ופוגעים בחופש הדת של חברי העותרות. המשיבה, אשר מודה בעצמה בצורך בהעדפה מתקנת של הקהילות הלא אורתודוכסיות, מעקרת העדפה זו, ויתרה מכך – מציבה בדרכן של הקהילות הלא אורתודוכסיות מכשולים שאין באפשרותן לצלוח.

 

  1. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו ביניים וצו על תנאי כמבוקש בראש עתירה זו, ולאחר קבלת תשובת המשיבים – להופכו למוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עו"ד.

 

 

היום, ג' טבת תשס"ז

24 דצמבר 2006

 

_____________________     

אורלי ארז-לחובסקי, עו"ד

(מ.ר. 20263)

ב"כ העותרות